שבעים ושנים זקן
זבחים יב ע"ב
"אמר שמעון בן עזאי: מקובלני מפי שבעים ושנים זקן כו'. למה לי למתנא שבעים ושנים זקן? דכולהו בחדא שיטתא הוו קיימי".
פירש רש"י:
"למה לי למיתני זקן - ליתני זקנים. בחדא - בישיבה אחת היו יושבין וכולן היו כאיש אחד".
דברי רש"י צריכים ביאור, מה פירוש 'בישיבה אחת'? למה לא פירש בפשטות כמו שמובן בפשטות מדברי הגמרא שהיו כולם בדעה אחת – שלמדו את הסוגיה באותה שיטה?
שתי תשובות אפשריות:
א) יתכן שרש"י גרס כגירסא האחרת הקיימת כאן: "דכולהו בחדא שעתא הוו קיימי" – כלומר שבאותה שעה היתה ישיבת בית הדין, וכולם היו נוכחים בה. גירסה זו הובאה גם בשיטה מקובצת על העמוד. ואכן בשיטה מקובצת הביא גירסה זו גם בדברי רש"י עצמו.
ב) יתכן גם שרש"י גרס כגירסתנו, אלא שהוא פירש 'בחדא שיטתא' - לא במשמעות של שיטה בלימוד, אלא שיטה במשמעות של שורה, שישבו יחד בשורה אחת.לפירוש זה, אין אמנם רבותא לסוגייתנו שישבו כך. אלא בא להשמיענו שישבו יחד בשלום בלי מחלוקת, למרות שהיה זה יום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. כך הגירסה בדקדוקי סופרים, במשניות, בירושלמי, ובראשונים. והרבותא היא ש"אף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת" (מסכת ברכות דף כח ע"א), והוא אף לא עורר שום מחלוקת.
וכתב בהערות בדקדוקי סופרים שם שמטעם זה היו שם שבעים ושנים זקן ולא שבעים ואחד כמניין הסנהדרין, כיון שבא רבן גמליאל ונצטרף עמם.
ומתואר במסכת כתובות דף יז ע"א:
אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה.
רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא (רש"י: שוט של הדס שהיה מרקד בו), ואמרי לה: שטותיה לסבא (רש"י: שהיה מתנהג כשוטה), ואמרי לה: שיטתיה לסבא.
קיים קשר במשמעות בין שוטיתיה לבין שטותיה כדברי הגמרא במסכת שבת דף עז ע"ב: "שוטיתא – שטותא". ופירש רש"י: "שוטיתא - בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה. שטותא - נראה המרקד כשוטה".
אולם לפי האמור לעיל קיים גם קשר בין שוטיתיה לבין שיטתיה, שכל שלושת ושלושת העלים שלאורך ההדס עומדים בשיטה – שורה אחת.
