רבה ורב חסדא
זבחים ז ע"א
"איתמר: תודה ששחטה לשם תודת חבירו - רבה אמר: כשרה, רב חסדא אמר: פסולה ".
במה נחלקו רבה ורב חסדא? על דרך החידוד יש לומר כך:
רבה ורב חסדא היו שניהם רבותיו של רבא.
שניהם היו חריפים עצומים.
"רבה עוקר הרים" (מסכת הוריות דף יד ע"א) פירש רש"י "חריף ומפולפל בתורה".
"רב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא" (מסכת עירובין דף סז ע"א) פירש רש"י: "חריף וסבר היה ביותר, ועמוק בשאילותיו".
במחלוקתם זו הם היוו דוגמא עבור רבא תלמידם אשר מיד בהמשך בירר ענינים דומים במימרותיו הרבות.
אלא שהיה ביניהם הבדל אחד גדול, אותו הגדיר רבא עצמו במסכת מועד קטן דף כח ע"א:
"אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא.
דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא.
רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין.
בי רב חסדא - שיתין הלולי {חופות}, בי רבה - שיתין תיכלי {שכול וכאב}.
בי רב חסדא – סמידא {סולת} לכלבי ולא מתבעי {לא מתבקש – לא חסר}, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח {לא נמצא}".
ואף ששנינו (מסכת ברכות דף נד ע"א) שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, מכל מקום אינו מברך על הרעה ברכת הטוב והמטיב, ואינו מביא עליה קרבן תודה.
מעתה יכול רבה לשחוט לשם תודת רב חסדא חבירו, אשר לא חָסַר לו על מה להודות. אבל רב חסדא אינו יכול לשחוט לשם תודת רבה חבירו.
