אין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה
זבחים ז ע"א
"שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה".
הקשה השפת אמת כאן:
"ובעיקר מימרא דרבא שאין לך אדם, צ"ע דאטו מי לא עסקינן שהביא עכשיו עולה וכיפרה לו על כל עשה"?
כלומר, אם שחט על מי שהביא עולה בזה הרגע, הרי כבר נתכפרו לו כל ביטולי העשה, וכיצד הספיק לבטל עשה ברגע אחד?
כדי לתרץ קושיה זו צריך לברר הכיצד אין אדם בישראל שאינו עובר על עשה. וביאר המקנה בקידושין דף מ ע"א:
"והנה אמרו חז"ל בריש זבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה, מפני שהוא בכל עת ובכל שעה, כגון מצות ת"ת וכיוצא בו".
לפי דבריו מיושבת קושיית השפת אמת, שכן גם באותו רגע קט היה צריך לעסוק בתורה כדבעי.
אמנם צריך לומר שאין הכוונה דוקא למצוות תלמוד תורה. שהרי אמרו במסכת נדרים דף ח ע"א:
"ואמר רב גידל אמר רב: האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו - נדר גדול נדר לאלהי ישראל.
והלא מושבע ועומד הוא, ואין שבועה חלה על שבועה!
...הא קמ"ל, כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית, משום הכי חייל שבועה עליה".
כלומר שיוצאים ידי חובת תלמוד תורה בקרית שמע. לכן הנשבע ללמוד בשעה מסויימת, או שלא ללמוד אז, אין בזה משום נשבע לקיים או לבטל מצוה.
אלא עיקר הכוונה למצוות דומות שאין להם שיעור, וכדברי המקנה "וכיוצא בו". כגון מצוות תפילין שמשמעות הגמרא במסכת שבועות דף כה ע"ב שקיימת חובה להניחם בכל רגע ורגע ביום. ובלילה ובימים טובים ממילא לא שוחטים קרבנות יחיד.
עוד י"ל, שאפילו ניתן היה לכווין שהשחיטה השניה תהיה סמוכה כל כך לשחיטה הראשונה עד שבן אנוש אינו יכול לעשות דבר בינתיים, עדיין לא נתכפרו לו כל ביטולי העשה בשחיטה הראשונה. שכן כל עוד הוא מחזיק במעשיו הריהו כטובל ושרץ בידו, ואין העולה מכפרת שכן לא שב. והיא נחשבת אפילו לתועבה, כדברי הגמרא כאן בעמוד ב' "אמר רבא: עולה - דורון היא. היכי דמי? אי דליכא תשובה, (משלי כא) זבח רשעים תועבה!".
ומכאן שדברי הגמרא במסכת שבועות דף יג ע"א: "חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים", הוא הדין עולה. ולא הוזכרה שם גם עולה אלא משום שקיימת כפרה גם בלעדיה, כדברי המשך הגמרא כאן בעמוד ב': "ואי דאיכא תשובה, התניא: עבר על מצות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלים לו!".
