צדיק וטוב לו
הוריות י ע"ב
"דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב: (קהלת ח, יד) יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ [אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים]?
אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה.
אמר רבא: אטו צדיקי אי אכלי תרי עולמי מי סני להו?
אלא אמר רבא: אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הזה".
פירוש דברי רב נחמן בר רב חסדא: אשרי הצדיקים הסובלים יסורין בעולם הזה, כי כך מתכפרים חטאיהם הקלים, כדברי רבי עקיבא במסכת סנהדרין דף קא ע"א:
"אמר רבה בר בר חנה: כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן, חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק. כל זמן שאני רואה רבי, שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש, אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער - אני שמח. אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? - אמר לו: לימדתנו רבינו: כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז, כ)".
ואילו דעת רבא שאף על פי כן עדיף לצדיקים שישבעו טוב גם בעולם הזה. וזאת משני טעמים.
הטעם הראשון, אמרו במסכת ברכות דף ז ע"א:
"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא... בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו, שנאמר: (שמות ל"ג) הודיעני נא את דרכיך; אמר לפניו: רבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו? אמר לו: משה, צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע.
אמר מר: צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע. איני? והא כתיב: (שמות ל"ד) פקד עון אבות על בנים, וכתיב: (דברים כ"ד) ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי ומשנינן: לא קשיא, הא - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא - כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם! אלא, הכי קאמר ליה: צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור".
מסקנת הגמרא איפא שקיים גם צדיק גמור, והוא צדיק וטוב לו, שאין לו על מה לכפר.
ואף שאמרו במסכת אבות ד משנה טו: "רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים", כלומר שאין בימינו לא צדיק גמור ולא רשע גמור. וכדברי רבי עקיבא דלעיל. מכל מקום גם דברי רבי עקיבא לא נאמרו אלא על יסורי רבי אליעזר סמוך למיתתו משום חטאיו המועטים, ולא שיסבול כל ימיו.
הטעם השני, רבא לשיטתו במסכת מועד קטן דף כח ע"א:
"אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא.
דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא.
רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין.
בי רב חסדא - שיתין הלולי {חופות}, בי רבה - שיתין תיכלי {שכול וכאב}.
בי רב חסדא – סמידא {סולת} לכלבי ולא מתבעי {מתבקש – לא חסר}, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח {לא נמצא}".
לדברי רבא אף שמסקנת הגמרא בברכות צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, מכל מקום אין הברייתא הראשונה יוצאת מידי פשוטה, וגם ההסבר הראשון נכון - צדיק ורע לו - צדיק בן רשע. ולא הקשתה הגמרא ושללה אלא את ההבנה שטעם זה יכול לבא לבדו, שכן מי שאין בו שום נדנוד חטא לא ייענש כלל. אבל כיון שחטא מעט, כבר חייו יכולים להיות מלאי יסורין. פקד עון אבות על בנים - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. כאשר אוחזין באיזה חטא, כבר מגלגלין עליהם גם את עון אבותם.
ועון אבות הוא מה שלא בא מחמת עונש מעשיו, ובכלל זה מזל שורש נשמתו - כדברי רבא במועד קטן, ומעשיו בגלגול קודם - כדברי המחברים.
וכיון שכך ודאי אשריהם הצדיקים הזוכים לאכול שני עולמים, בזה ובבא.
