האם אהרן הכהן היה גוזז את זקנו? / הרב יעקב לויפר
פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה
במסכת הוריות דף יב. מספרת הברייתא על שתי טיפות משמן המשחה שהיו תלויות לו לאהרן בזקנו, כמין שתי טיפי מרגליות. ומוסיף רב פפא בשם ברייתא אחרת "כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו".
מה פירוש 'כשהוא מספר'?
רש"י על אתר מפרש "כשהוא מספר - כשהיה מדבר עם אחרים, עולות ויושבות בעקרי זקנו כדי שלא יפלו". כלומר, כשאדם מדבר זקנו מתנועע, והטיפות יכולות ליפול, על כן היו עולות ויושבות בעיקרי זקנו, כלומר, בשרשי הזקן, שם הזקן מתנועע פחות. כך מפרש גם רבינו גרשום במסכת כריתות (ה:).
על פירוש זה ישנן שתי תמיהות. האחת, וכי רק בגלל דיבור מתנועע הזקן, והלא יש עוד כמה וכמה תנועות המניעות אותו, וכלשון מהרש"א בחידושי אגדות שם "למה לא נפלו בתנועותיו הגדולות מזה כגון הליכה ישיבה שכיבה". ושנית, והיא העיקר, הלא מדובר כאן ממילא במעשה ניסים, אותן טיפות שיש להן כוח לעלות ולרדת, אינן יכולות להשאר צמודות לקצה הזקן? וכן הקשה בספר 'בן יהוידע' להוריות שם.
בתוספות הרא"ש שם מובא פירוש אחר בשם הרמ"ה: "וכשהוא מספר את זקנו עולות ויושבות בעקרי זקנו ונדבקין בבשר שאין שם שער". כלומר, כשאהרן היה גוזז את זקנו, היו הטיפות עולות למקום שלא יגזז, היינו לבשר הסנטר עצמו [ומשמע מכאן שהיה מגלח את השער לגמרי].
למעשה גם רש"י בכריתות (ה: ד"ה מספר) מביא פירוש זה של הרמ"ה, וכבר ציין זאת בספר באר שבע בהוריות שם. והקשה על פירוש זה שהלשון 'מספר' אינו מיושב לפי זה, כי היה צריך לומר 'מסתפר'. וכבר העירו שתמיהתו בטילה מכח משנה מפורשת "אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מִלְּסַפֵּר ומלכבס" (תענית ב, ז), וכן שנינו בברייתא "המספר קומי [סוג של תספורת] הרי זה מדרכי האמורי" (ב"ק פג.), "האיש מעטף ומספר והאשה מעטפת ואינה מספרת" (תוספתא סוטה סוף פרק ב) ועוד הרבה כהאי גוונא.
גם בזוהר חדש (פרשת תרומה, דף ע:) רואים שהבין את דברי הברייתא כהרמ"ה, שאהרן היה גוזז את זקנו, וזה לשונו שם: ואתנם לו מורא וייראני. יהבית ליה הנהו דרגין לחברא לון, אינון שתי טפות מרגליות דיהבית ליה. וכד אעבר מורה על דקניה דהיינו כד הוה מסתפר כמה דאת אמר 'ומורה לא יעלה על ראשו' (שופטים יג ה) – 'ויראני', דלמא מעל בההוא שמן דנגיד ליה משמי עילאה".
דברי הזוהר מחודשים במיוחד, שהרי האריז"ל הזהיר מאוד על פי תורת הסוד שלא לגלח את הזקן, והיו אכן מחברים בדורות האחרונים שהתאמצו מאוד להוציא את דברי הזוהר מפשוטם, וכן להפריך את פירוש הרמ"ה (עיין בספר 'הדרת פנים זקן' עמ' תרכט ואילך, ובספר עמודי ארזים עמ' נה ואילך), אך אין המקום להאריך בזה.
