סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

כח הסברה האנושי על סף סדר קדשים / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון


במסכת הוריות אנו מסיימים את לימודנו בסדר נזיקין ועוברים לסדר קדשים. ולא רק סדר נזיקין מסתיים כאן, אלא אף 'תלתא סדרי' – שלושת סדרי הש"ס המקובלים וידועים בעולם הישיבות כסדרים הנלמדים החל בשלב הסוגיות ועד לשלב ההלכה למעשה – מגיעים אל תומם. בסוף מסכת הוריות ניכנס אל תחומו הרחוק יותר, האיזוטרי, של הש"ס.

מעין סיום לסדרים הנלמדים, שהוא גם מעין פתיחה לסדר קדשים, נמצא במשנה האחרונה שבמסכת הוריות 'כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר.'המשנה מונה את דיני הקדימויות מבחינת כבוד מעמדן של הבריות. 'אימתי? בזמן שכולן שווין'. הדירוג קשור במידת ייחוסן המשפחתי של הבריות, ומתוך כך מסתבר שהמילה 'שווין' איננה מדברת על ייחוס. אם כן למה היא מכוונת? דבר זה מסתבר מתוך הסיפא של המשנה 'אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ – ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ'.

השוויון נוגע למידת שליטתם של המדורגים בתורה. ממזר שהוא גם תלמיד חכם – תקפיץ אותו תורתו למדרגה הגבוהה יותר מן הכהן הגדול שאיננו תלמיד חכם. חז"ל, שחיו אחרי תקופת המקדש, הפכו את דירוג המעמדות הכהני על פיו והעמידו את ידיעת התורה כפרמטר המרכזי לקביעת מעמדו של האדם.

אך גם קריטריון זה לא נותר אחיד. מתוך המשנה האחרונה של הוריות משתרשרת שורה ארוכה של סיפורים ודרשות בשבחם של תלמידי חכמים המפצלת את אידיאל לימוד התורה לקריטריונים שונים, שורה המסתיימת במחלוקת הידועה – האם עדיף להיות 'סיני' הבקי בש"ס בבקיאות גדולה, או 'עוקר הרים' בעל כח סברה חד וחריף?

סוגיא זו מבדילה בין בית המדרש הבבלי לזה הארצישראלי – 'רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים, שלחו לתמן איזה מהם קודם, שלחו להו סיני עדיף, דאמר מר הכל צריכים למרי חיטיא. ואפילו הכי לא קביל רב יוסף עליה. מלך רבה עשרין ותרתי שנין והדר מלך רב יוסף...'

בית המדרש הבבלי אינו יודע את מי לשים בראשו – את הסיני או את העוקר הרים, לכן הוא שולח שאלה לארץ ישראל. התשובה הארצישראלית חד משמעית – הסיני עדיף. אך רב יוסף, הסיני, איננו משתכנע ואיננו מוכן לשבת לפני רבו בראש. מדוע? מתוך סירובו של רב יוסף ניתן להבין את הלך הרוח השורר בבבל – זה המעדיף את הפילפול החריף על פני רוחב הידיעות.

למען האמת, דבר זה ניתן להסיק כבר מלשון השאלה. המטאפורות שנבחרו לשקף את שתי האפשרויות היו 'סיני' ועוקר הרים'. והרי גם 'סיני' הוא הר. מן הדימוי משתמע שה'עוקר הרים' עוקר גם את הר סיני וטוחן אותו. התלמיד-חכם האידיאלי אליבא דבבל מנצח בכח סברתו את התורה עצמה.

אולי אין זה מקרה שדווקא התלמוד הבבלי הוא ששימר את סדר קדשים, ממנו לא נותרה ולו מסכת ירושלמית אחת. סדר קדשים הבבלי הוא מעין עדות חיה לכך שה'עוקר הרים' הבבלי גבר על ה'סיני' הארצישראלי ואף את מלאכתו שלו – מלאכת הזיכרון והשינון – עשה טוב ממנו.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר