לחלוק על ראש הסנהדרין – איסור או חובה?
סנהדרין לו ע"א
"דיני נפשות מתחילין מן הצד. מנא הני מילי? אמר רבי אחא בר פפא: אמר קרא (שמות כג) לא תענה על רִב - לא תענה על רָב".
פירש רש"י: "לא תחלוק על מופלא של בית דין".
וכך כתב הרמב"ם בפירושו למשנה: (סנהדרין פרק ד משנה ב) "שאם ידבר הגדול תחלה אי אפשר לשאר לחלוק עליו שנאמר לא תענה על ריב, והוא כתוב רב, כלומר מה שדבר בו גדול בחכמה אל תחלוק עליו".
אולם ביד החזקה חזר בו הרמב"ם ופירש להיפך: (הלכות סנהדרין י, א) "אחד מן הדיינים בדיני נפשות שהיה מן המזכין או מן המחייבין לא מפני שאמר דבר הנראה לו בדעתו אלא נטה אחר דברי חבירו הרי זה עובר בלא תעשה, ועל זה נאמר ולא תענה על ריב לנטות, מפי השמועה למדו שלא תאמר בשעת מנין די שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך".
וביאר יותר בספר המצוות: (מצות לא תעשה רפג) "שהזהיר הדיין מהטות לדעת דיין אחר על צד ההשען אליו בחיוב החייב או זכוי הזכאי מבלתי שיהיה הדבר מובן אצלו לפי הקשו ושכלו מהקדמות התורה. והוא אמרו לא תענה על ריב לנטות. ירצה בזה לא תבקש בריב הנטיה לבד והוא שתטה עם הרוב או עם הגדולים ותשתוק ממה שיש בנפשך בדין ההוא. ולשון מכלאתא (דרשב"י ע"ש) לא תענה על ריב לנטות שלא תאמר בשעת מניין דיי שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך".
כאן גילה הרמב"ם מהו המקור המפורש שגרם לו לחזור בו: המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כג, ב: "ולא תענה על רב לנטות שלא תאמר (בשעת מנין) דיי שאהיה כ[רבי] פלוני אלא אמור מה שלפניך".
