צרצור וחבית
עבודה זרה עג ע"א
"המערה יין נסך מצרצור קטן לבור, אפילו כל היום כולו - ראשון ראשון בטל.
ודוקא צרצור קטן דלא נפיש עמודיה, אבל חבית דנפיש עמודיה - לא".
הגמרא מבחינה בין צרצור לחבית.
בצרצור המזיגה איטית. בכל רגע נמזגת כמות קטנה של יין שמתערבת ובטלה מיד - קמא קמא בטיל.
ואילו בחבית כמות גדולה נופלת בבת אחת, ויש בה כדי לאסור מיד.
וקשה,
הרי במציאות אין הבדל מהותי בין צרצור לחבית.
מצד אחד גם בצרצור, היין נמזג ברצף אחד. ומצד שני גם בחבית, כאשר מצלמים את נפילת היין במצלמות מהירות ניתן להבחין בחלוקת המזיגה לרבבות שלבים, לא פחות מאשר מזיגת הצרצור. וקמי שמיא החלוקה רבה ומדוייקת עוד הרבה יותר.
אלא שכמו שהתבטא החזון איש שהתורה לא ניתנה בזכוכית מגדלת, כך ההלכה אינה נקבעת בפוטו-פיניש.
וכלשון הגמרא בכמה מקומות "לא ניתנה תורה למלאכי השרת".
שכן ההלכה אינה תלויה במבט האלוקי אלא במבט האנושי. ככתוב (דברים ל, יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא (שם יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד.
ובראיית בני אדם זרם הצרצור נחשב להדרגתי, ושפיכת החבית נחשבת לבת אחת.
עניין זה מבואר בסוגיה במסכת יבמות דף לג ע"א:
"דהויא ליה בעל מום וטומאה בהדי הדדי... שחתך אצבעו בסכין טמאה".
הגמרא מביאה דוגמה למקרה שאדם נטמא ונעשה בעל מום כאחד, כאשר הוא חתך אצבעו בסכין טמאה.
נשאלת השאלה הרי הוא נטמא כבר בנגיעת הסכין הראשונה, והוא נעשה בעל מום רק מאוחר יותר, בניתוק האצבע הכרותה!
כדי לתרץ קושיה זו העמידו התוספות ותוספות הרא"ש שם שהיתה אצבעו חתוכה עד משהו אחרון, ומיד שנגע בו הסכין ניטמא בו, ונחתך אותו משהו, ונעשה אז בעל מום.
ועדיין קשה, הרי גם אותו 'משהו' יש לו עובי מסויים, וחיתוכו עורך פרק זמן כלשהו. ומה ההבדל בין חיתוך אותו משהו לבין חיתוך כל האצבע במכת גרזן אחת?
אלא שהסבר עקרוני יותר מביא התוספות במסכת כתובות דף ל ע"ב:
"וריצב"א פירש... וכיון דתחב לו בבית הבליעה ובלע ונהנה מיד, חשוב בָּאִין כאחת, אף על פי שאין כאחד ממש.
כדאשכחן בסוף פרק ד' אחין (יבמות דף לג. ושם) דמפרש בעל מום ששמש בטומאה דאתו בהדי הדדי כגון שחתך אצבעו בסכין טמאה אף על פי שאי אפשר שלא יגע בסכין קודם שיחתוך".
כלומר, שגם פעולה העורכת זמן נחשבת כאילו נעשתה בבת אחת, כיוון שבראיית בני אדם הכל נחשב לפעולה אחת.
