אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם"
תבניות חד פעמיות חייבות טבילה?
ההתקדמות הטכנולוגית בעשרות השנים האחרונות, זימנה לשולחן הפוסקים, שלל שאלות שלא נידונו משך מאות שנים. כזו היא שאלת תבניות האפיה החד פעמיות – חייבות טבילה אם נלקחו ממפעל העומד בבעלות נכרי, או שמא לא?
למעשה כדי לעמוד על פתרונה של שאלה זו, יש להעמיד מול העיניים את הציור המקורי הבא. הגאולה השלימה הנה באה, ומשיח צדקנו הגיע וגאלנו. בית המקדש יורד ממרומים בנוי באש, וכל דיני טומאה וטהרה שבים והופכים חלק מאורח החיים היהודי – כפי שהיו בשנים קדמוניות כאשר הבית עמד על תילו. והנה, מגלה יהודי יקר כי במטבחו נמצא שרץ מת, וזה נגע בתבניות חד פעמיות שברשותו. עתה יפנה אותו יהודי למורה ההוראה שכמובן ישלוט בבקיאות וסברה ישרה בכל דיני טהרות, ויבקש לדעת את דינן של תבניות אלו – איך יטהרם, האם צריכות טבילה, או שמא הגעלה, או שמא אין צריכות דבר?
והנה כבר הרמב"ם (כלים ה, ז) דן לגבי כלים חד פעמיים, וכלשונו "וכן הקרן שהוא משתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה". שם מדובר לגבי קרן שהשימוש בה הוא חד פעמי, ולפיכך כותב הרמב"ם שאינה נחשבת ככלי ואינה מקבלת טומאה. אם כן יש לומר כי אף תבניות חד פעמיות הרי הן בכלל אותה קרן, שכיון שהיא נזרקת לאחר שימוש אחד אינה נחשבת כלי ואינה מקבלת טומאה, אף הן בכלל זה – ולימות המשיח בציור דלעיל, לא יצטרכו תבניות כאלו טבילה.
ומכאן לנידון טבילת כלים, שכן חשוב לציין שדיני טבילת כלים אינם מקבילים באופן מלא לדיני קבלת טומאה בכלים. ומשום שכלים רבים המקבלים טומאה – אינם חייבים בטבילת כלים הנוהגת רק בכלי מתכות (ולדעת רוב הפוסקים אף בכלי זכוכית שלענין זה נחשבים ככלי מתכות) ואף בכלי מתכת חייבים בטבילה רק כלי תשמיש סעודה.
ובכל זאת מסבירים הפוסקים (שו"ת "ויען יוסף" להגאון רבי יוסף גרינוואלד – גאב"ד פאפא, יורה דעה, סז; שו"ת "חלקת יעקב" להגאון רבי יעקב ברייש אב"ד ציריך, יורה דעה סימן מו. ועוד) שיש להקביל בין דיני טומאה לדיני טבילת כלים משום שיסוד דין טבילת כלים הוא להוציאם מהטומאה שששרתה עליהם בבית הנכרי, ולפיכך כלים שאינם מקבלים טומאה – אף לא יצטרכו טבילת כלים. וכיון שכך אף תבניות חד פעמיות, אף שעשויות מאלומיניום הנחשב ככלי מתכת, מכל מקום אינן צריכות טבילה. (לא כאן המקום לדון על עצם ההשתמשות בתבניות כאלו המיוצרות במפעל של נכרי – מחשש שומן טריפה הדבוק לתבניות אלו, ורק נציין שכבר דנו בזה להתיר גדולי פוסקי זמננו בשו"ת "מנחת יצחק" ד, קיב, ובשו"ת "ציץ אליעזר" יב, נה).
ברם, יש המשתמשים בתבניות כאלו מעבר לשימוש חד פעמי, ועתה יש לדון אם אלו כן יצטרכו לטובלן אם לקחום מנכרי. והנה – אף כי אין ספק שמשתמשים כאלו לא ישנו את עצם ההלכה לכלל הציבור כיון שבטלה דעתם, אך השאלה לגביהם עצמם אם יצטרכו לטבול התבניות – ואם נחשבות לגביהם לכלי.
והשיב מרן הגאון רבי משה פיינשטיין ("אגרות משה" יורה דעה ג, כג) כי ברמב"ם נפסק (כלים ב, א) שהחוקק בית קיבול בלפת, בדלעת או באתרוג יבשים, אזי אינם מקבלים טומאה – לפי שאי אפשר שיעמדו כי אם זמן מועט. – ומעתה הסיק ה"אגרות משה", אף אותן תבניות חד פעמיות יש לדונן כלפת ודלעת שנחקקו שכיון שאינן יכולות להתקיים לזמן מרובה – אינם נחשבות כלי לקבל טומאה. וכיון שהתבניות לא יוצרו לשימוש קבוע, ואינן יכולות לעמוד לשימוש מרובה – אף אם יתאמץ להשתמש בהן מעבר לשימוש חד פעמי – הרי אינן מקבלות טומאה, וכאמור כלי שאינו מקבל טומאה אינו חייב בטבילת כלים.
אמנם ראוי לציין, את דעת גאב"ד אונגוואר הגאון רבי מנשה קליין שליט"א (שו"ת "משנה הלכות" ז, קיא) המביא את דברי האגרות משה ותמה עליהם, שכן לדבריו יש לחלק בין לפת ודלעת שהן כלים שמעצם טבעם אינם יכולים להחזיק מעמד מרובה שהרי ירקבו, ומה שאין כן כלי אלומיניום שמעצמם יכולים להתקיים לזמן מרובה. ולפיכך סבור ה"משנה הלכות" כי יש לטבול תבניות חד פעמיות, משום שישנה אפשרות להשתמש בהן מעבר לשימוש חד פעמי.
