גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשל"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף סד ע"ב 

עיונים בגדרי "גר תושב"

"איזהו גר תושב, כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח. אחרים אומרים, אלו לא באו לכלל גר תושב, אלא איזהו גר תושב, זה גר אוכל נבילות - שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות" (סד ע"ב. וראה מסכת גרים פ"ג ה"א).

ראשית יצויין כי להלכה נקטו רוב הראשונים כשיטת חכמים (עי' רמב"ם הל' איסו"ב פי"ד ה"ז ובהל' מלכים פ"ח ה"ט ובראשונים דלהלן). וכבר העירו המפרשים בדברי רש"י בפרשת בהר (ויקרא כה, לו) שכתב: "איזהו תושב, כל שקבל עליו שלא לעבוד עבודת אלילים ואוכל נבלות" (וכן פירש"י בהרבה מקומות בש"ס, ראה דבריו בפסחים כא: ב"ק קיג: ב"מ עא. וקיב. סנהדרין צו: ועוד), שהרכיב שתי שיטות, דעת רבי מאיר האומר שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז, ודעת אחרים שזה גר האוכל נבילות, ואילו שאר כל המצוות אכן קיבל עליו (ראה שו"ת ושב הכהן סי' לז שהאריך בזה ונשאר בצ"ע, וע"ע ספר באר שבע סנהדרין צו.).

ובעיקר גדרי בן נח וגר תושב - נכון להביא דברי הריטב"א (מכות ט. ד"ה אלמא) שהאריך לבאר וז"ל: "ג' לשונות נאמרו בכותים (=נכרים) גר תושב ובן נח וכותי: גר תושב - הוא שקבל בבית דין של ישראל לקיים שבע מצות שנצטוו בני נח, כדאיתא בע"ז (הברייתא הנ"ל), ובזה מותר להתיישב בינינו, ולזה נקרא תושב, וכיון שקבלן בבית דין הוא נקרא בשבע מצות אלו מצווה ועושה, וכי הא אנו מצווין להחיותו, כדכתיב (ויקרא כה, לו) 'וחי אחיך עמך', ואין צריך לומר שאסור לנו לגרום לו שום קטלה, וכל שכן להורידו לבור".

"ובן נח - הוא שלא קבלם בבית דין, אלא דקים לן שמקיים אותם מעצמו, והוא נדון בם כמי שאינו מצווה ועושה, מדכתיב (חבקוק ג, ו) 'עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים', כדאיתא בבבא קמא (לח.) ועבודה זרה (ב:), וכי הא אין אנו מצווין להחיותו, וגם אין לנו להורידו בידים, ולא לגרום בו שום קטלה, כיון דסוף סוף עושה אותם, שאף שאינו מצווה ועושה, שכר יש לו קצת כדאיתא התם (ראה ב"ק וע"ז שם: "'עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים', מה ראה, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם... א"כ מצינו חוטא נשכר, אמר מר בריה דרבנא לומר שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין עליהן שכר... אמרי, אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה...").

"וסתם כותי - הוא שאינו זהיר לקיים שבע מצות, וכי הא מותר להורידו לבור במקום דליכא איבה, או לגרום לו הריגה כל היכא דנקיט שום עילה, כדאיתא בע"ז (כו:) וכדפרישנא התם גבי 'הכותים לא מעלין ולא מורידין', כלומר, במקום איבה".

מקור דבריו הוא מדברי הרמב"ן (שם) וז"ל: "והוי יודע שבן נח המוזכר בכל מקום אינו גר תושב, אלא, שבן נח הוא שנוהג במצות שלהם כהוגן עם חבריו, וגר תושב הוא שבא לפני בי"ד של ישראל וקבלן עליו בפני בי"ד, שכיון שקבלם עליו בפנינו הזהירה עליהם תורה יותר משאר בני נח שלא קבלם, מפני שהוא מדקדק עליהם ביותר, ועוד מפני שאמרו (ב"ק שם) 'ראה ז' מצות שנצטוו בני נח ולא קיימום, עמד והתירם להם' שלא יהו מקבלין עליהם שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה, וזה שקבלם על עצמו בבי"ד של ישראל - מצווה ועושה הוא... וגוי המוזכר בכל מקום הוא בן נח שלא הוחזק אם מקיים מצות שלהם אם לאו, ומסתמא אין רובן מקיימין אותן...".

על פי דברי הראשונים אלו למדנו יסוד הענין שמבואר בסוגייתנו, שאינו נקרא בשם "גר תושב" כי אם כשקיבל עליו בפני בי"ד של שלשה שלא לעבוד ע"ז, וכמו כן לדעת חכמים יש לו לקבל לפני בי"ד של שלשה שיקיים את שבע מצות בני נח (עי' רמב"ם הל' מלכים שם ובכ"מ), ולכאורה תמוה, קבלה זו מה ענינה, הלא גם בלעדי קבלה זו הנכרי מחוייב ועומד במצוות אלו, ולא מצינו שלאחר קבלה נשתנה הדין אצלו כלפי מצוות אלו ממה שהיה קודם הקבלה.

אכן, יש אחרונים (ראה ספר אמת וצדק עמ"ס גרים שם אות יג) שרצו לצדד שעל ידי קבלה זו הנכרי כן מקבל עליו דינים נוספים והלכות שלא היו עליו מקודם, כגון באיסור לעבוד עבודה זרה, קבלת הנכרי לקיים מצוה זו מחייבת אותו לקיימו בפרטי ההלכות שנצטוו בהם ישראל, ויש כמה חילוקים בפרטי האיסור בין ישראל לעמים, כי בישראל האיסור חמור יותר (עי' רמב"ם פ"ט מהל' מלכים ה"ב), וכמו כן הוא לענין איסורי עריות (ע"ש ה"ה), ויתר מכן, חידשו האחרונים (שם), כי בקבלת הנכרי שלא לעבוד ע"ז חייב הוא לקיים גם כל אלו המצוות שהן בדרגת אביזרייהו דע"ז, כגון שמירת שבת, כי המחלל את השבת נחשב כעובד ע"ז, ומצוות אלו עליו לקיים כמו ישראל (וציין לזה דברי רש"י יבמות מח, ב על הגמרא שמפרש הפסוק "וינפש בן אמתך והגר" - "הגר זה גר תושב", וברש"י: "גר תושב, שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות, והזהירו הכתוב על השבת, דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים", ועי"ש בתוד"ה זה גר תושב).

אמנם, בדברי הראשונים מתבאר, שכלום אינו מתחדש על ידי קבלתו זו, וקבלה אינה אלא מן הדינים שנתחדשו בשעת מתן תורה, שבנוסף למה שמוזהרים על מצוות אלו - ואם לא מקיימים אותן יש עליהם עונש מיתה, יש להם גם לקבלם על עצמם לקיימם, והקבלה גורמת שיהיו נחשבים לענין שכר על קיום מצות אלו כמצווים ועושים, ולולא הקבלה נחשבים לענין השכר כמי שאינם מצווים ועושים, וכן שעל ידי הקבלה ידקדק עליהם יותר (עי' רמב"ן הנז'), וגם שמחמת הקבלה מתחדשים עליהם דינים שונים איך להתיחס כלפיהם, אכן בעצם דיני המצות אין להם שום שינוים מחמת הקבלה (עי' חזו"א ב"ק סי' י אות טז; ובחי' הרי"ז הלוי במכתבים בסוף הספר).