לימוד הלכה ממעשה הגוי
עבודה זרה עא ע"א
"אמר אמימר: משיכה בעובד כוכבים קונה; תדע, דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו".
קשה,
מה ראיה זו? וכי מביאין ראיה לדין תורה מעובדי הכוכבים?
וכך הקשה בחידושי הרשב"א:
"קשיא לי, דודאי... במשיכה וגוי אי קניא או לא מדינא דאוריתא פליגי... ואם כן מאי איכפת לן במאי דנהיגי אינהו?".
ואכן מכח קושיה זו כתב תוספות:
"אומר ר"י דאין זה עיקר הטעם... ומה שמביא ראיה מפרדשני דפרסאי אין זה כי אם אמתלא בעלמא שמנהג אבותיהם מן הפרסיים שאינם חוזרים אחר המשיכה שמע מינה שכך הדין".
אלא שגם במסכת בבא בתרא דף סט ע"א אמרו:
"ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה וכו'.
מנא הני מילי? אמר רב יהודה אמר רב, דאמר קרא: (בראשית כג, יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה [אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב], מי שצריך לגבול סביב, יצאו אלו שאין צריכין לגבול סביב".
הרי שלמדו הלכה ממעשיהם של בני חת!
(עיין עוד שם)
וניתן לפרש, שהרי עניין הקניינים הוא שבמעשה הקניין נעשית גמירות דעת והחלטה גמורה.
וכשהתורה קבעה את הלכות הקנינים, אין הדברים כחוק בלא טעם, אלא נקבעו על פי סברה ברורה בדעת בני אדם.
ואם התורה קבעה שיש הבדל בין ישראל לבין נכרים אם הקנין הוא במשיכה או בכסף, בודאי יש הבדל ביניהם בעניין גמירות הדעת שבמעשה זה.
וכיון שמצינו לכאורה שבמשיכה יש לפרסיים גמירות דעת, סביר הוא שלזאת כיוונה התורה.
ואפשר שלכך כוונת הרשב"א בתירוצו:
"כל שאנו רואים אותם נוהגין כן ואיפשר לנו לומר שהנהגתם מחמת הדין שנתנה להם התורה, יש לנו לומר שמחמת כך הם נוהגין כן".
