ממה עשוי הלגין?
עבודה זרה סט ע"א
"הניח לגינין על השולחן ולגין על הדולבקי".
בתלמוד שטיינזלץ מופיע איור של לגין מאותה תקופה העשוי מזכוכית (למרות שנטען שם שכרגיל הלגין היה עשוי מחרס):
גם בבית הבחירה למאירי יש משמעות שהלגין עשוי זכוכית:
"על הדולבקי, והוא ספסל גבוה שחוץ לשלחן שבו מניחין כלי זכוכית ולגינין וכוסות".
ולשון מדרש שכל טוב בראשית פרק כד, יד: "כד היא לגין של כלי חרס", משמע שלגין עצמו אינו מחרס.
במשנה האחרונה של מסכת כלים, פרק ל משנה ד אמרו:
"צלוחית קטנה שניטל פיה טמאה וגדולה שניטל פיה טהורה, של פלייטון שניטל פיה טהורה מפני שהיא סורחת את היד, לגינין גדולים שניטל פיהן טמאין מפני שהוא מתקנן לכבשין".
המשנה משווה בין צלוחית שברישא, שהיא מזכוכית, ללגינין שבסיפא, משמע שגם הם מזכוכית ורק גודלם שונה.
וגם ממשיכה המשנה מיד: "והארפכס של זכוכית טהורה".
במסכת טבול יום ד משנה ד הוזכר "לגין שהוא טבול יום", והרי כלי חרס אין טבילה מטהרתן.
הר"ש ורע"ב פירשו שהוא מעץ, אך יש בכך מעט דוחק שכן בהמשך המשנה אמרו "נשבר הלגין", דבר שאינו מצוי הרבה בכלי עץ.
וגם במסכת אהלות פרק ה משנה ד מוכח שהלגין שם אינו מחרס, ופירש הר"ש שהוא מעץ, אלא שרע"ב פירש "של עץ או של מתכת".
ובמסכת בבא מציעא דף פה ע"ב אמרו: "אסתירא בלגינא קיש קיש קריא", דבר השייך במיוחד בכלי זכוכית שהמטבע מכה בו ומצלצל.
