החשש מעין הרע ופתיחת פה לשטן
בבא בתרא קיח ע"ב
"אמרו ליה: אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא".
אמרו במסכת ברכות דף יט ע"א:
"תנו רבנן: ... ואומר {אדם אָבֵל}: רבון העולמים, הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף...
אמר אביי: לא מבעי ליה לאינש למימר הכי, דאמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן;
ואמר רב יוסף: מאי קראה - שנאמר: (ישעיהו א') כמעט כסדום היינו, מאי אהדר להו נביא - שמעו דבר ה' קציני סדום".
דומה לכך במסכת ברכות דף ס ע"א:
"תנו רבנן, הנכנס לבית המרחץ אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון - תהא מיתתי כפרה לכל עונותי.
אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן; דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמר רב יוסף: מאי קראה - דכתיב (ישעיהו א') כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו מאי אהדר להו נביא - שמעו דבר ה' קציני סדם וגו'".
וכן במסכת כתובות דף ח ע"ב:
"א"ל {ריש לקיש למתורגמנו}: קום אימא מלתא כנגד אבלים, פתח ואמר: אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד, נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים, אחינו, בעל נחמות ינחם אתכם, ברוך מנחם אבלים.
אמר אביי: רבים שתו לימא, רבים ישתו לא לימא, משתה ראשונים לימא, משתה אחרונים לא לימא, דאר"ש בן לקיש, וכן תנא משמיה דר' יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן; אמר רב יוסף: מאי קרא? (ישעיהו א') כסדם היינו לעמורה דמינו, מאי אהדר ליה? שמעו דבר ה' קציני סדום וגו'".
וקשה,
כיצד דוחה הגמרא את דברי שתי הברייתות שבברכות מכח דברי האמוראים אביי, רב יוסף ור"ש לקיש. אדרבה, דרך הגמרא לדחות דברי אמורא מכח דברי ברייתא?
ואף שגם לדעת האמוראים יש תנא דמסייע - תנא משמיה דרבי יוסי, מכל מקום למה סתמו שלא לומר כך, הרי הדבר שנוי במחלוקת תנאים?
ויותר קשה הכיצד רמז ר"ש לקיש למתרגמנו לברך בנוסח הנוגד את שיטתו הוא, או אולי: כיצד בירך המתורגמן בפני רבו כנגד שיטתו?
אלא דאיתא בספר פרי עץ חיים לר"ח ויטל תלמיד האריז"ל בשער התפלה בהקדמה:
"בשרשי המנהגים, שיש חלוקים בין אשכנזים ובין ספרדיים, קטאלוניים ואיטליים וכיוצא בהם, שיש בהם מנהגים קדמונים שלהם בסידורי התפלה, ולא במה שנוגע לפיוטים ופזמונים האחרונים רק בשרשי התפלות כפי הדין. והיה אומר מורי זלה"ה, שיש י"ב שערים ברקיע, נגד י"ב שבטים, וכל אחד עולה תפלתו דרך שער אחד, והם השערים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל. ואמר שודאי לא היו השערים ודרכי השערים שוין, וכל אחד משונה מחבירו, לכן גם התפלות משונות. לכן כל אחד ואחד ראוי להחזיק כמנהג תפלתו, כי מי יודע אם הוא משבט ההוא, ואין תפילתו עולה אלא ע"י שער ההוא. אך מה שהוא דינין מפורשין בתלמוד, זה שוה לכל השבטים".
לפי זה יש ליישב, שהאמוראים לא חלקו על הברייתות, אלא רק קבעו שנוסחן אינו עבור כולם.
שכמו שבני אפרים לא חששו מעינא בישא, כך קיים נוסח התפילה המיוחד עבורם - לבני יוסף שאינם חוששים מעין הרע ופתיחת פה לשטן הדומה לה.
ואילו לשאר שבטים, החוששים, לא מומלץ לומר את אותו נוסח.
ואמרו במסכת בבא מציעא דף פה ע"א:
"איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו? אמרו לו: בן אין לו, בן בת יש לו".
הרי שפתיחת הפה לשטן גרמה נזק לרבי טרפון, שהיה רגיל לומר "אקפח את בני",
זאת משום שלא היה מזרעו של יוסף אלא כהן, כאמור במסכת קידושין דף עא ע"א:
"תניא, אמר רבי טרפון: פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן, והטיתי אזני אצל כהן גדול".
ואפשר שיש טעם לכך שספרדים רגילים לחשוש יותר מאשכנזים.
כתוב בעובדיה א, כ: וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... עַד צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד.
ופירש רש"י:
"לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת - גלות אשר הוא מבני ישראל שגלו מעשרת השבטים לארץ כנענים עד צרפת.
וגלות ירושלים אשר בספרד - שהם מבני יהודה אשר גלו לספרד".
לפי זה מצויים בני יוסף דוקא בגלות הארצות הצפוניות.
על פי דברים אלו יתפרשו דברי יהודה ליוסף (בראשית מד, כ) יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת. וקשה מדוע שינה יהודה את דבריו, הרי לעיל אמר: (בראשית מב, יג) וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ, כדברי ראובן (בראשית לז, ל) הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, כלומר נעדר ואין ידוע מצבו, ומדוע שינה יהודה עתה לקבוע שמת? וכי לא חשש שיוכיח יוסף בזה שעדותו סותרת ושקרית?
אלא שסמך על דברי יעקב שנאמרו בינתיים: (בראשית מב, לח) וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר. שאפילו טעה יעקב, הרי צדיק גוזר וה' מקיים, כשם שקרה כמה פעמים:
(מסכת כתובות דף סב ע"ב) "אמר להו רבי ינאי: כפו מטתו, שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו. הואי (קהלת י, ה) [יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ] כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, ונח נפשיה".
(מסכת בבא מציעא דף סח ע"א) "אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא עביד הכי, וכי אתו לקמיה - מהימן להו. - אמר ליה: תינח היכא דאיתיה לדידיה, אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי? הוי כשגגה שיוצא' מלפני השליט, ונח נפשיה דאמימר".
(מסכת מועד קטן דף יח ע"א) "פנחס אחוה דמר שמואל, איתרע ביה מילתא, על שמואל למישאל טעמא מיניה. חזנהו לטופרי דהוו נפישן, אמר ליה: אמאי לא שקלת להו? - אמר ליה: אי בדידיה הוה, מי מזלזלת ביה כולי האי? הואי כשגגה שיצא מלפני השליט, ואיתרע ביה מילתא בשמואל".
ומדוע אכן לא פגעו הדברים ביוסף?
כי שְׁגָגָה שֶׁכזו יֹצָא רק מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, ואינה יכולה לפגוע בשליט עצמו וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט (בראשית מב, ו). כי פגיעת לשון הרע כפגיעת עין הרע. וכך אמרו רב גידל (ברכות דף כ ע"א) ורבי יוחנן (בבא מציעא דף פד ע"א) ובני יוסף (בבא בתרא דף קיח ע"ב) "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב: בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין". וכן אמרו: (ברכות דף נה ע"ב) "לימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, שנאמר בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וגו', אל תקרי עלי עין אלא עולי עין".
כדברים הללו ראה עוד בקישור זה.
