סקר
התחלת מסכת סנהדרין
הקלה משמעותית לאחר ה"בבות"!
הכל קשה ומעניין באותה מידה
יותר קשה מה"בבות"
כבר מתגעגע ל"בבות"


 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים


החשש מעין הרע ופתיחת פה לשטן

בבא בתרא קיח ע"ב

 
"אמרו ליה: אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא".

אמרו במסכת ברכות דף יט ע"א:
"תנו רבנן: ... ואומר {אדם אָבֵל}: רבון העולמים, הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף...
אמר אביי: לא מבעי ליה לאינש למימר הכי, דאמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן;
ואמר רב יוסף: מאי קראה - שנאמר: (ישעיהו א') כמעט כסדום היינו, מאי אהדר להו נביא - שמעו דבר ה' קציני סדום".

דומה לכך במסכת ברכות דף ס ע"א:
"תנו רבנן, הנכנס לבית המרחץ אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון - תהא מיתתי כפרה לכל עונותי.
אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן; דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמר רב יוסף: מאי קראה - דכתיב (ישעיהו א') כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו מאי אהדר להו נביא - שמעו דבר ה' קציני סדם וגו'".

וכן במסכת כתובות דף ח ע"ב:
"א"ל {ריש לקיש למתורגמנו}: קום אימא מלתא כנגד אבלים, פתח ואמר: אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד, נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים, אחינו, בעל נחמות ינחם אתכם, ברוך מנחם אבלים.
אמר אביי: רבים שתו לימא, רבים ישתו לא לימא, משתה ראשונים לימא, משתה אחרונים לא לימא, דאר"ש בן לקיש, וכן תנא משמיה דר' יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן; אמר רב יוסף: מאי קרא? (ישעיהו א') כסדם היינו לעמורה דמינו, מאי אהדר ליה? שמעו דבר ה' קציני סדום וגו'".

וקשה,
כיצד דוחה הגמרא את דברי שתי הברייתות שבברכות מכח דברי האמוראים אביי, רב יוסף ור"ש לקיש. אדרבה, דרך הגמרא לדחות דברי אמורא מכח דברי ברייתא?
ואף שגם לדעת האמוראים יש תנא דמסייע - תנא משמיה דרבי יוסי, מכל מקום למה סתמו שלא לומר כך, הרי הדבר שנוי במחלוקת תנאים?
ויותר קשה הכיצד רמז ר"ש לקיש למתרגמנו לברך בנוסח הנוגד את שיטתו הוא, או אולי: כיצד בירך המתורגמן בפני רבו כנגד שיטתו?

אלא דאיתא בספר פרי עץ חיים לר"ח ויטל תלמיד האריז"ל בשער התפלה בהקדמה:
"בשרשי המנהגים, שיש חלוקים בין אשכנזים ובין ספרדיים, קטאלוניים ואיטליים וכיוצא בהם, שיש בהם מנהגים קדמונים שלהם בסידורי התפלה, ולא במה שנוגע לפיוטים ופזמונים האחרונים רק בשרשי התפלות כפי הדין. והיה אומר מורי זלה"ה, שיש י"ב שערים ברקיע, נגד י"ב שבטים, וכל אחד עולה תפלתו דרך שער אחד, והם השערים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל. ואמר שודאי לא היו השערים ודרכי השערים שוין, וכל אחד משונה מחבירו, לכן גם התפלות משונות. לכן כל אחד ואחד ראוי להחזיק כמנהג תפלתו, כי מי יודע אם הוא משבט ההוא, ואין תפילתו עולה אלא ע"י שער ההוא. אך מה שהוא דינין מפורשין בתלמוד, זה שוה לכל השבטים".

לפי זה יש ליישב, שהאמוראים לא חלקו על הברייתות, אלא רק קבעו שנוסחן אינו עבור כולם.
שכמו שבני אפרים לא חששו מעינא בישא, כך קיים נוסח התפילה המיוחד עבורם - לבני יוסף שאינם חוששים מעין הרע ופתיחת פה לשטן הדומה לה.
ואילו לשאר שבטים, החוששים, לא מומלץ לומר את אותו נוסח.

ואמרו במסכת בבא מציעא דף פה ע"א:
"איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו? אמרו לו: בן אין לו, בן בת יש לו".
הרי שפתיחת הפה לשטן גרמה נזק לרבי טרפון, שהיה רגיל לומר "אקפח את בני",
זאת משום שלא היה מזרעו של יוסף אלא כהן, כאמור במסכת קידושין דף עא ע"א:
"תניא, אמר רבי טרפון: פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן, והטיתי אזני אצל כהן גדול".

ואפשר שיש טעם לכך שספרדים רגילים לחשוש יותר מאשכנזים.
כתוב בעובדיה א, כ: וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... עַד צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד.
ופירש רש"י:
"לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת - גלות אשר הוא מבני ישראל שגלו מעשרת השבטים לארץ כנענים עד צרפת.
וגלות ירושלים אשר בספרד - שהם מבני יהודה אשר גלו לספרד".
לפי זה מצויים בני יוסף דוקא בגלות הארצות הצפוניות.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר