לרמות או לא?
בבא בתרא קכג ע"א
"ומאי צניעות היתה בה ברחל?
דכתיב: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא,
והלא בן אחות אביה הוא!
אלא, אמר לה: מינסבת לי?
אמרה ליה: אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה.
אמר לה: מאי רמאותיה?
אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסבא לי מקמה.
אמר לה: אחיו אני ברמאות.
{א"ל:} ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא?
אין, (שמואל ב' כב, כז) עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל.
מסר לה סימנין.
כי קא מעיילי לה ללאה, סברה: השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה.
והיינו דכתיב: ויהי בבקר והנה היא לאה, מכלל דעד השתא לאו לאה היא?
אלא, מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה, לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא".
ואמרו במסכת ברכות דף ה ע"ב:
"רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה: רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה {רש"י: יפשפש במעשיו}.
אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו?
אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא?
אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא - לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה.
אמר להו: מי קא שביק לי מידי מיניה? הא קא גניב ליה כוליה!
אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי: בתר גנבא גנוב, וטעמא טעים { רש"י: הגונב מן הגנב - אף הוא טועם טעם גנבה}.
אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה.
איכא דאמרי: הדר חלא והוה חמרא;
ואיכא דאמרי: אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא".
ולכאורה יש סתירה בין שתי הסוגיות,
האם הדרך הנכונה היא לרמות את הרמאי, או שעדיף להתנהג בתמימות, למרות שהצד השני מרמה בודאות.
אלא שאין להשוות בין שני המקרים.
לרב הונא לא היה מה להפסיד חוץ ממעט ממון.
במקרה כזה עדיף לְשַׁמֵּר את הטוהר הפנימי, במחיר אותו סך כסף.
ואילו יעקב אבינו לא יכל לוותר על אשתו העתידה, וחייב היה להאבק.
וכן רחל עצמה גנבה את התרפים, על מנת להפריש את אביה מעבודה זרה (רש"י). וכאשר קיים הכרח שהוא מצוה, צריך להשתמש בכל הכלים הראויים.
