חלוקת א"י וירושלים
בבא בתרא קכב ע"א
"תניא: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים".
וכתב ב"יד רמה":
"שאפילו ירושלים עצמה עתידה להתחלק לי"ב שבטים".
למי ניתן החלק השלשה עשר?
על כך עונה הגמרא בהמשך העמוד:
"אידך למאן? אמר רב חסדא: לנשיא, דכתיב: (יחזקאל מח, יט) וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
וכך פסק הרמב"ם בהלכות מלכים ד, ח:
"המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם".
אלא שעדין לא ברור כיצד תיעשה החלוקה,
הרי בחלוקה ראשונה לא ניתן חלק למטה לוי,
ואילו בפסוק ביחזקאל שהביאה כאן הגמרא מפורש: (יחזקאל מח, לא) שַׁעַר לֵוִי אֶחָד.
מכח קושיה זו פירש הרשב"ם בד"ה ועוד תניא כו':
"מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד, כדכתיב התם: שער יוסף אחד".
והקשה עליו בחדושי הר"ן על הגמרא:
"ותמהתי עליו שהרי מקראות מפורשין הן שלא כדבריו ז"ל,
שהרי כתב בסוף ספר יחזקאל כה אמר ה' אלהים גיא גבול אשר תתנחלו את הארץ לי"ב שבטי ישראל יוסף חבלים, כלומר שיטול יוסף שני חלקים, וכן תרגם יונתן (פרק מז פסוק יג) יוסף יתקבל תרין חולקין.
ומפורש עוד בפרשה כשהוא מונה נחלת השבטים ועל גבול נפתלי כו' מנשה אחד ועל גבול מנשה כו' אפרים אחד, אלמא אפרים ומנשה אף בעה"ב יטלו שני חלקים ועולין הן לשנים למנין י"ב שבטי ישראל וכמו שמפורש בפרשה,
וכן מה שכתב {רשב"ם} ששבט לוי יטול חלק בארץ אף זה אינו, שהרי מפורש בפרשה שלא יטול חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת בהן והוא מכלל התרומה אשר ירימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך שמכללה בית המקדש ומקום לשבת לכהנים וללויים וכל זה מפורש בפרשה,
ואע"פ שכתוב שער לוי אחד שער יוסף אחד זה אינו ענין לנחלתן בארץ ישראל אלא לומר שיהו בירושלם י"ב שערים כנגד י"ב שבטים שאע"פ שיוסף נמנה בכל מקום שני שבטים היינו לענין נחלה אבל לענין שאר דברים אינו אלא שבט אחד, ושבט לוי נמי אע"פ שלא נטל חלק בארץ נמנה הוא במנין השבטים וראוי הוא שיהא לו זכרון בירושלם כשאר השבטים".
והנה בפסקה האחרונה של דברי הר"ן מבואר הישוב לדברי הרשב"ם,
שהרי הזכיר את הפסוק "ושער יוסף אחד", דהיינו בירושלים, וכדברי היד רמ"ה שגם בירושלים יש חלוקה לי"ב שבטים.
ואילו בשאר ארץ ישראל חלוקת י"ב השבטים היא כדברי הר"ן - לאפרים ומנשה ולא ללוי.
