השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור 

הרב דוד מקובר, דעות

1. הגמ' שואלת למה שכר הפועל אסור, הרי הוא רק סוחב חביות, ומסביר הרמב"ן ששאלת הגמ' התבססה על כך שזו הנאה משנית מאיסורי הנאה. וכמו בכל איסורי הנאה, הנאה משנית מותרת, שהרי גם דמיהם אינם אסורים.
מתרצת הגמ' שבעכו"ם הנאה עקיפה גם אסורה, שהרי דמיהם אסורים, ולכן קנסו גם שכר פועל ביי"נ.
וממשיכה הגמ' ושואלת, שאפילו במקום שדמיהם נתפסים, כמו בשביעית, הרי שכר הפועל מותר.
"האומר לפועל הילך איסור זה ולקט לי ירק היום, שכרו מותר. לקט לי בו ירק היום, שכרו אסור".
מסקנת הגמ' שביי"נ קנסו את שכר הפועל. ואת שכר החמרים, ואילו בשביעית קנסו רק את שכר החמרים, ואילו את שכר הפועל לא קנסו בכדי חייו.

2. הרמב"ם כותב שהסיבה שקנסו את שכר הפועל ביי"נ היא כי ע"ז תופסת דמיה, למרות שמסקנת הגמ' לכאורה, לא כך. ואילו בשביעית כותב הרמב"ם ששכר החמרים נאסר בגלל שעשו עבודה אסורה בשביעית. ושכר הפועל מותר כי שכרו מועט בכדי חייו. למרות שחילוק זה בין עבודה מותרת לאסורה לא נמצא בגמ'.

3. צריך להבין מה הקשר בין שכר הפועל ביי"נ שקנסו בגלל חומרת עכו"ם, לשכר הפועל בשביעית, ששם עשה עבודה מותרת ללקוט ירקות שדה, וכל הדיון במשנה בשביעית, הוא דיון הלכתי, האם המעות נתפסות בקדושת שביעית, ועל זה אומרת המשנה שאם משלם לו שכר עבודה יומי, לא נתפסות המעות בק"ש. ואם משלם לו דמי הירקות, הרי נתפסות המעות בק"ש?

4. הירושלמי בע"ז שואל למה שכרו אסור, ומתרץ שקנסו אותו. ואילו בשביעית שואל למה שכרו מותר. ואינו מתרץ כבבלי שחסו עליו בכדי חייו.

וצריך להסביר:

1. הבבלי לומד ששאלת הגמ' על איסור שכר הפועל העובד ביי"נ, לעומת היתר דמי אסו"הנ, התבססה על ההנחה ששכר פועל, שבעבודתו משביח את המוצר, הרי שכרו מהוה תמורה להשבחה של איסורי ההנאה, כמו מכירה. ומימילא הגמ' שאלה מאחר ודמי איסורי הנאה מותרים, למה שכר עבודה של פועל ביין נסך אסור.
ומתרצת הגמ' שביי"נ קנסו כי התייחסו ליי"נ כלע"ז, שכן תופסת דמיה, ולכן שכר פועל בעכו"ם אסור מעיקר הדין.
שואלת הגמ' הרי בשביעית שתופסת דמיה, שכר הפועל מותר, משמע ששכר אינו נחשב כדמי החפץ.
ומתרצת הגמ' שאכן המשנה בשביעית אינה קשורה לשכר עובד ביי"נ. אלא שם זה דיני קדושה של פירות שביעית, שיש גדרים מיוחדים. ואילו במשנה בע"ז זה קנס שקנסו שכר הפועל כי הדין בעכו"ם שדמיו אסורים, ומימילא גם שכר עבודה בעכו"ם אסור, וקנסו שכר פועל ביי"נ בגלל חומרת עכו"ם. וגם קנסו חמרים העובדים עבודה אסורה בפ"ש, שדמיהם קדושים בק"ש. ולא קנסו שכר פועל בעבודה אסורה בפ"ש בכדי חייו.
ולכן גם למסקנה נשארה הגמ' שהסיבה שביי"נ קנסו נובעת מכך שבע"ז השכר אסור מעיקר הדין שתופס דמיו.

2. הירושלמי סבור ששכר עבודה רגיל אינו נחשב לתמורה למוצר, ולכן שואל למה שכרו של הפועל ביי"נ אסור. ומתרץ שקנסו ביי"נ. ובחמרים העושים עבודה אסורה בפירות שביעית.
אולם הירושלמי אינו שואל מהמשנה בשביעית. ששם ליקוט ירקות שדה אינה עבודה אסורה, והסיבה ששם אם אמר לו "לקט לי בו ירק היום" כי הוא משלם תמורת הירקות, וירקות השדה הינם קדושים בקדושת שביעית, ומכירתם מותרת אלא שדמיהם שביעית,
ולכן הרמב"ם מביא גם את המשנה בשביעית שהפועל המלקט ירקות שדה בשביעית, אם משלם לו שכר יומי המעות אינם קדושות, ואם משלם לו דמי הירקות המעות קדושות.
וכן את דין שחמרים העושים עבודה אסורה בפ"ש קנסו אותם, אולם פועל העושה עבודה אסורה בפ"ש לא קנסו אותו, בכדי חייו.

למאמר המלא