ההוא ינוקא דתנא עבודת כוכבים בשית שני
עבודה זרה נו ע"ב
"ההוא ינוקא דתנא עבודת כוכבים בשית שני, בעו מיניה...".
פירש רש"י: "בשית שנין - בן שש שנים".
ופירש כאן החתם סופר:
"האי ינוקא דתני ע"ז בשית שני - בימי חורפי אמרתי הא דדקדק ש"ס דתני ע"ז בשית שני משום דמאי דכ' תוס' סוף ד"ה תינוק בן יומו דגזרי' קטן אטו גדול הוא דוחק אך כיון דאיכא ינוקא חריף טובא דתני ע"ז בשית שני ה"נ איכא ינוקא דיודע בטיב ע"ז וינוקא בינוקא מיחלף ואיכא לאסור אפי' תינוק בן יומו".
אמנם מעט דחוק לפרש כך על פי פשוטו, כי היה לגמרא לציין את השוואה בין אותו תינוק לבין מגע תינוק בן יומו.
ועוד, שקיים הפרש גדול מאוד בין תינוק "כבר שית, כבר שב[ע]" (מסכת גיטין דף נט ע"א) הנחשב לגדול לכמה דברים, לבין תינוק בן יומו.
ועוד, שמסתבר שציון הגיל במעשה בא להשמיענו דבר השייך לאותו מעשה עצמו, ולא לעניין אחר בסוגיה סמוכה.
ועל עיקר פירוש רש"י קשה, הרי לשון 'בשית שני' משמעו 'בשש שנים', ולא 'בשנה השישית'.
כגון במסכת כתובות דף סג ע"א:
"רב יוסף בריה דרבא שדריה אבוהי לבי רב לקמיה דרב יוסף, פסקו ליה שית שני. כי הוה תלת שני...".
ובמסכת ערכין דף יג ע"א:
"הנך שית שני עד דסליק עזרא ומקדיש לא קא חשיב להו".
וכשם ש'תלת שני' דלעיל הוא שלש שנים, ואילו 'שנה שלישית' בארמית הוא 'תליתאי', למשל במסכת שבת דף פח ע"א: "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי".
והיה לגמרא לומר: "דתנא עבודת כוכבים בר שית שני", כלשון שהשתמשו במסכת מועד קטן דף יב ע"א: "בר שית סאוי ושייע - מבר תמני ולא שייע",
במסכת כתובות דף נ ע"א: "בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל... בר שית למקרא... האי בר שית דטרקא...".
במסכת גיטין דף נט ע"א: "כבר שית, כבר שב".
ובמסכת בבא בתרא דף צא ע"ב: "כבר שית עשרה וכבר שב עשרה".
אלא יש לפרש שאותו ילד לא היה כה צעיר, אלא שלמד את מסכת עבודת כוכבים במשך שש שנים תמימות עד שידעהּ על בוריה ולכן היו שואלים אותו בה הלכות.
ולמה דוקא שש שנים?
מצאנו שהיו רגילים ללמוד בישיבה בתקופות של שש שנים או כפולתהּ - שנים עשר שנים, או גם שלש.
כמו שאמרו על בנו של רבי במסכת כתובות דף סב ע"ב: "פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו: ניהוו שית שנין".
וכן אמרו שם על רבי חנניה בן חכינאי: "אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב".
ובהמשך אמרו כן על רבי עקיבא: "אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב".
ובעמוד הבא על רב יוסף בריה דרבא: "פסקו ליה שית שני. כי הוה תלת שני מטא מעלי יומא דכפורי, אמר: איזיל ואיחזינהו לאינשי ביתי".
ובתחילת הסוגיה שם: "התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות".
והרבותא באותו תינוק שבמשך כל זמן תלמודו לא נלאה, ולא החליף לימודו למסכת אחרת, אלא חזר ושיננהּ ולמדהּ לתומהּ.
