מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
פירות שביעית - דמיהם ואכילתם
איסור תורה לסחור בפירות שביעית: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו) "לאכלה- ולא לסחורה (עבודה זרה סב ע"א). אך בכל זאת: "אומר אדם לחמריו ולפועליו לכו ואכלו בדינר זה, צאו ושתו בדינר זה ואינו חושש לא משום שביעית, ולא משום מעשר ולא משום יין נסך". רש"י מסביר שהמעביד איננו חושש "משום שביעית- שמא יקחו בו פירות שביעית מן החשוד למוכרם". חכמים גזרו שלא יסחרו עם מי שהוא מוגדר כעם הארץ, אדם שלא יקפיד על מסחר בדרך המותרת, כדי שבמעות לא תיתפס קדושה. רש"י (סוכה לט ע"א) מסביר עוד: "דהתורה אמרה (ויקרא כה) לאכלה ולא לסחורה, שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן, ולא שיעשה בהם סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר, ועמי הארץ חשודין על כך"
מענין הוא שההתייחסות היא לחששות בשל התנהגות המוכר האם הוא ידע איך לסחור בפירות שביעית, אך אין דיון על התנהגות הפועלים עצמם, שמא הם עצמם לא ינהגו כראוי בפירות שיש בהם קדושת שביעית, בכל מה שקשור לאופן האכילה והשימוש בהם. האם מותר למסור או למכור פירות שביעית, לאדם שאינו שומר תורה ומצוות שלא ישמור על קדושתם? הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי (ספר השמיטה, עמ' מ): "ואין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ החשוד שלא ינהג בהם קדושת שביעית, והנראה שגם פירות שביעית עצמם (אף שאין זה ברמב"ם) אין נותנין ומוכרין לעם הארץ". ושם בהערה הוא מוסיף: "ותמהתי הרבה מאי טעמא לא נזכר איסור מכירת פירות שביעית לעם הארץ, לא ברמב"ם ולא בשאר פוסקים". עובדה זו מלמדת שחכמים אכן לא חששו לכך, או אף שהם קראו בכך להרגיל ולחנך את ההמון לשמור על קדושת שביעית בעת אכילת הפירות. אולי קשה יותר להרגיל שלא לסחור בפירות שביעית, אך לא במה שקשור לאכילת הפירות. "שמיטה לחומרא" צריכה להיות קריאה בהכרה בערכי מצות שמיטה ובקדושה המיוחדת שיש לפירות ארץ ישראל בעת אכילתם במשך כל השנים, ובמיוחד בשנת השמיטה.
