יכולות העבודה הזרה
עבודה זרה נה ע"א
"א"ל זונין לרבי עקיבא: לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי (רש"י: פִּסְחִים ההולכין לעבודת כוכבים שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין וחוזרין באיברין מצומדים), מאי טעמא?
אמר לו:... אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?...
א"ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה: האיכא בית עבודת כוכבים באתרין, דכי מצטריך עלמא למטרא, מתחזי להו בחלמא ואמר להו: שחטו לי גברא ואייתי מטרא, שחטו לה גברא ואתי מטרא!
א"ל: השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא, דאמר רב, מאי דכתיב: (דברים ד) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם.
והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב: (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן? בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו".
לכאורה יש הבדל גדול בין דברי רבי עקיבא לבין דברי רב יהודה בשם רב.
רבי עקיבא אישר את דברי זונין שאמר שאין בעבודת כוכבים שום ממשות. וכל הצלחתם היא רק מתוך עיתוי מקרי מוצלח.
ואילו רב יהודה אמר רב אישר שיש לע"ז כח מסויים העלול למשוך אחריה קהל מאמינים.
וכדברי רבנו חננאל: "מלמד שהחליקם בדברים שמראין כי יש ממש בעבודת כוכבים כדי לטורדן מן העולם אם יטעו אחריהם".
תירץ בספר בניהו בן יהוידע:
"כיון שהקב"ה גוזר ביום ראש השנה שיבואו גשמים בעיר פלונית ביום פלוני, אז החיצונים שומעים זה הדיבור ומטעין בו את בני אדם, שביום שנגזר שיבא בו המטר אומרים להם בחלום שחטו לי גברא וכו', אבל אם לא היה השי"ת אומר גזרת המטר בדבור אלא תשאר במחשבה לא היו מרגישים בזה מכח המחשבה, וז"ש מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן, אמר בדברים דייקא, שמוציא הגזרה בדיבור כדי שיטעו בזה".
כלומר, שהע"ז עצמה אין לה שום כח משלה, כדברי זנין ורבי עקיבא. אולם יש יכולת ביד כומריה לדלות מידע ברוח טומאתם שמקורו בקודש. בדומה לבלעם הרשע.
עוד י"ל שבאמת מבחינה סטטיסטית, אין להם שום הצלחה יוצאת דופן, כדברי רבי עקיבא.
וגם רב יהודה לא אמר אלא שהחליקן בדברים, כלומר שנדמה להם כאילו קיימת להם הצלחה למעלה מהמקריות, וכלשון רבנו חננאל: "שהחליקם בדברים - שמראין כי יש ממש בעבודת כוכבים" - מראים כך, אבל באמת אינו כן.
וכיצד נעשה הדבר?
דרך האדם הרוצה להאמין באותה תיפלות לפאר ולרומם את הצלחותיה, ולהדחיק ולהתעלם מהכשלונות ולשוכחם, עד שנדמה לו כאילו רובן של פעמים היה כוחה במותניה.
את זאת הדגיש רב יהודה.
ואילו רבי עקיבא לא נצרך לביאור זה, שכן ידוע שיש כח באמונה לרפאות, גם על ידי 'תרופה' שאין בה דבר בעליל (ומכונה אפקט פלצבו או אֵינְבּוֹ). לכן פשוט שאין בכח הרפואה של אותה תיפלות שום ראיה לאמיתתהּ.
