בד"ד – דב"ב : על הגהה אחת של הב"ח / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
הענבים נבצרים, מובאים אל הגת, נדרכים שם והנוזל נמשך דרך התעלה ויורד אל הבור. אך מהו הרגע המדוייק בו הופך הנוזל ליין של ממש, היכול להיפסל ולהפוך ליין נסך? שתי דעות בעניין. לפי המשנה – רק כשהוא מגיע לבור, אך רב הונא אומר - כבר כשהוא מתחיל להימשך מן הגת, בעת הדריכה על הענבים.
את הסתירה שבין דעתו לבין דעת המשנה מסביר רב הונא כסתירה היסטורית 'לא קשיא, כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה' – כלומר, בתחילה אסרו רק יין שהגיע אל הבור, אך בשלב השני אסרו גם יין שאך זה נמשך מגיתו. ולראיה מביאה הגמרא שתי ברייתות העוסקות בשתי הפעולות הקשורות לעשיית היין. הבצירה – הבאת הענבים אל הגת והדריכה – מעיכת הענבים בעזרת הרגליים כדי להוציא מתוכם את הנוזל.
'בראשונה היו אומרים בד"ד – אין בוצרין עם העובד כוכבים בגת, שאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י. ואין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה, שאסור לסייע ידי עוברי עבירה. אבל דורכים עם העובד כוכבים בגת'. מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת מכיוון שהענבים טמאים ממילא והדריכה, הגורמת להמשכה, איננה יוצרת יין נסך - כדעת המשנה ובניגוד לדעת רב הונא. ואכן חותמת הגמרא 'ולא חיישינן לדרב הונא'. זוהי ה'משנה ראשונה'.
הברייתא השניה מתאימה לדברי רב הונא – 'וחזרו לומר דב"ד – אין דורכין עם העובד כוכבים בגת משום דרב הונא. ואין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה וכל שכן שאין דורכין. אבל בוצרין על העובד כוכבים בגת, שמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י'. האיסור לדרוך מתאים לדעת רב הונא, שכן דריכה עם הגוי אסורה רק אם נסבור שהיין יכול להיאסר עם הדריכה.
אגב ברייתא כפולה זו אנו מתוודעים לשיטת ה'סימנים'. בתחילה שנו את הברייתא 'בד"ד' כלומר – אין בוצרין עם הגוי, אין דורכין עם הישראל, אבל דורכין עם הגוי. ראשי התיבות עוזרים ללומד לזכור בעל פה את סדר הברייתא. סימנה של הברייתא השניה – 'וחזרו לומר דב"ד'. אך סימן זה קשה יותר. הרי הברייתא האחרונה אומרת - אין דורכין עם הגוי, ואין בוצרין עם ישראל, אבל בוצרין עם הגוי. אם כן מדוע דב"ד ולא דב"ב?
ואכן נמצא שהב"ח הגיה 'וחזרו לומר דב"ב'. הסימן 'דב"ב' קל יותר להגיה ואף לזיכרון, שכן הוא סימטרי ומקביל לסימן הראשון ותיקונו המוצדק של הב"ח משקף ככל הנראה את לשונה המקורית של הסוגיא.
מתוך תיקונו של הב"ח אפשר להבין אף את מקור הטעות. הרי החוליה האמצעית של 'משנה אחרונה' היא 'ואין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה וכל שכן שאין דורכין' והחוליה השלישית היא 'אבל בוצרין עם העובד כוכבים בגת'. את ההערה 'וכל שכן שאין דורכין' החשיב מי שכתב דב"ד כפתיחת החוליה השלישית ולכן סיים את הסימן בדלי"ת. זו טעות ברורה שכן למשפט 'וכל שכן שאין דורכין אבל בוצרין עם העובד כוכבים' אין כל משמעות. הב"ח השיב את הסימן למובנו המקורי והיעיל לזיכרון.
