עבד לעצמו לעשות מלאכתו
בבא בתרא קי ע"א
"נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא".
וכן מפורש במשלי פרק יב, ט:
טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם.
ופירש רש"י:
"טוֹב נִקְלֶה - בעיניו ונעשה עבד לעצמו".
מִמִּתְכַּבֵּד - בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחם".
ויותר מפורש במצודת דוד:
"טוב - יותר טוב למי שנוהג קלות בעצמו והוא עבד לעצמו לעשות מלאכתו להתפרנס בה, ממי שמחזיק עצמו למכובד ובוש הוא לעבוד עבודתו ובעבור זה יחסר לחמו".
דברי רש"י: "וסופו להיות חסר לחם", מקורם במסכת כתובות דף סח ע"א:
"המקבל צדקה ואין צריך לכך, סופו אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך".