מי נקרא שְׁאֵר
בבא בתרא קט ע"ב
"וממאי דשארו - זה האב? דכתיב: (ויקרא יח, יב) שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא, אימא: שארו - זו האם, דכתיב: (ויקרא יח, יג) שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא".
הקשה התוי"ט על משנתנו: "ודברי תימה הן, דהא גבי אחות אביך כתיב".
כלומר שבפסוקים אלה בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, יב-יג) מבואר רק שהאחות נקראת שאר: עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה – שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא. עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה – כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא.
הרש"ש תירץ שנלמד מהכתוב שבפרשת קדושים: (כ, יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה – כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ. שם המילה שְׁאֵרוֹ חוזרת על האב עצמו.
אך קשה, שאם כן היה לגמרא להביא רק פסוק זה, ולמה הזכירו את הפסוקים שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא, שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא?
והתוי"ט תירץ: "ומיהו בזה נראה לי דהכי קאמר: מכדי כל העריות משום שאר נאסרו. כדכתיב איש איש אל שאר בשרו וגו'".
וכך יש לבאר את דבריו: עיקר הלימוד הוא מהפסוק הראשון של אותה פרשה באחרי מות: (ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה. מכאן שהעריות המוזכרות בהמשך נאסרות משום שנקראות שְׁאֵר – השאר שלך. וכיון שבהמשך הפרשה אחות אביך נקראת גם שאר האב, וגם שארך שכן היא אחת מאותן עריות, ודאי וודאי שגם אביך נקרא שארך.
