הבטה בתמונות
עבודה זרה נ ע"א
"מאן ניהו בנן של קדושים? רבי מנחם ברבי סימאי.
ואמאי קרו ליה בנן של קדושים? דאפי' בצורתא דזוזא לא מיסתכל".
כתב התוספות:
"וא"ת מה חסידות איכא בזה? הא אמרינן פרק שואל (שבת דף קמט.) דיוקנא עצמה אסורה להסתכל אפילו בחול כדכתיב אל תפנו אל האלילים!
ושמא בצורתא דזוזא שרגיל לראות בה תדיר לא שייכא בה הפנאה, ואפילו הכי לא מסתכל".
תירוץ נוסף י"ל, שמותר להציץ לצורך, לבדוק שאינו מזוייף, כדוגמת "דליכא דירכא אחרינא" לעיל דף מח ע"ב. ורבי מנחם ברבי סימאי היה מחמיר גם בזה.
וכתב הביאור הלכה בסימן שז:
"ועובר משום אל תפנו וכו' - בגמרא איתא אסור להסתכל בדיוקנאות וכתבו התוספות בשבת והרא"ש דדוקא בדיוקנא העשויה לשם עבודת כוכבים אבל לנוי שרי וכן משמע דעת שארי הפוסקים [א"ר] ויש מחמירין גם בזה [תוס' בע"ג דף נ']".
לדברי הביאור הלכה, דעת התוספות בע"ז שאסורה הבטה גם בצורות נוי.
דבריו לקוחים מספר אליהו רבה או"ח - סימן שז, לט:
"...הא כתבו תוספות דף קמ"ט בדיוקנא העשיות לשם עבודת כוכבים, אבל לנוי מותר וכן כתב הרא"ש...
ואף שתוספות עבודה זרה דף נ' לא כתבו כן, יחידאה הוא נגד פוסקים שהבאתי".
וקשה, היכן מדוייק בתוספות שמדובר בצורה של נוי? אדרבה, הרי כל הסוגיה עוסקת בצלמי ע"ז.
ואפשר שהא"ר סבר שהצורות שעל המטבעות הן של נוי בלבד, שהיו המלכים טובעים לכבודם.
אלא שנמצאו להדיא מטבעות רבים עם צורות ע"ז. איורים של אחדים מהן מובאים בתלמוד שטיינזלץ.
אמנם קיימת דעה המפרשת שאיסור ההסתכלות שבמסכת שבת עוסק לא רק בצורות ע"ז, שהא"ר לא הביאהּ (את דעת רש"י והר"ן ניתן לפרש כמקילים).
המאירי במסכת שבת דף קמט ע"א:
"ודיוקני עצמה אסורה אף בחול להביט בה, שהם דברים המושכים לבו של אדם ומפנים אותו לבטלה ומיאשים אותו מעבודת בוראו".
וכן מוכח דעת השו"ע או"ח שז סעיף טז, וכן דעת שו"ת הרדב"ז חלק ד סימן קז. והחיד"א כתב ביו"ד שהירא לדבר ה' יחשוש למחמירים.
אך בשו"ת יביע אומר חלק ד-או"ח סימן כ (ג) כתב לעניין זה: "ובשל סופרים הלך אחר המיקל".
אלא שכתב הרמב"ם בספר המצוות מצות לא תעשה י:
"והמצוה העשירית היא שהזהירנו מנטות אחר עבודה זרה ומהתעסק בספוריה...
והכתוב שהזהיר בו מזה הענין הוא אמרו (שם יט) אל תפנו אל האלילים.
ולשון ספרא אם אתה פונה אחריהן אתה עושה אותן אלוהות. ושם אמרו רבי יהודה אומר אל תפנה לראותם. ר"ל אפילו להסתכל צורת הצלם הנראית והמחשבה בעשייתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק מן הזמן בחלק ממנה. ובפרק שואל אדם מחבירו (קמט, א) כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקני עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אמר רבי יוחנן אל תפנו אל מדעתכם".
מדבריו עולה במפורש שאיסור ההסתכלות הוא רק בע"ז, והוא גם הוכיח זאת מלשון הספרא קדושים פרשה א: "אל תפנו אל האלילים אל תפנה לעובדם, ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודיי {ודאי}".
עוד יותר ברורה הראיה בדברי הירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג ה"א:
"אשייאן נגרא (הנגר) בשם רבי יוחנן: איקוניות למה הן אסורות? מפני שמקטירין לפניהן בשעה שהן עולות.
אמר רבי יוחנן מותר לראותן בשעה שהן יורדות. מה טעמא? (תהלים לז, לד) בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
כתב המהלך תחת הצורות או תחת האיקוניות אין מסתכלין בהן בשבת ולא עוד אלא אף בחול אין מסתכלין באיקונות. ומה טעמא? אל תפנו אל האלילים אל תפנה לעובדן. ר' יהודה אומר אל תפנה לראותן ממש".
ביאר אשייאן הנגר, שהאיסור להביט בפסילי הגויים נבע מכך שהיו נוהגים להקטיר לפניהם בחניכתם. ובאותו הקשר בהמשך מופיעה הסוגיה שבבבלי ובספרא.
