האם עישון נחשב "אכילה"?
הרב דב קדרון
שבועות כב ע"א
מי שנשבע לא לאכול, ואכל עפר, או כל דבר שאינו ראוי לאכילה – פטור, מפני שמה שלא ראוי לאכילה לא נקרא "אוכל" והשבועה לא חלה עליו.
מכאן למד הרב גבריאל אשפראנסה זצ"ל (מגדולי חכמי צפת הקדמונים, מובא בקובץ אוצרות ירושלים חלק קל"ו סי' ר"י) שמותר לעשן בתענית ציבור, מפני שהעישון לא נקרא אכילה ולא שתיה: "כי אם הבל הבלים, הבל שאין בו ממש, מעלה עשן כל שהוא, ואש מפיו תאכל, גחלים בערו ממנו, מחמת נפחותו ומציצתו, והשתיה כולה בעשן תכלה, והוא רעב ללחם וצמא למים, לפי שדרכו ליבש לחלוחית הגוף ולדחות המותרות, באופן שהוא מעורר תאוות המאכל והשתיה, והוא אינו אוכל ולא משקה".
אמנם יש בעניין זה חילוקי דעות בין הפוסקים. בעל שיורי כנה"ג (סי' תקסז) כתב שאסור לעשן אפילו בתענית יחיד, ובוודאי שלא בתענית ציבור, כי לדעתו עישון דומה לטעימת מאכל, שאסורה בתענית, ומלבד האיסור יש בזה חילול השם, כי הגויים לועגים על היהודים שמעשנים ביום צום, מה שאפילו הגויים לא עושים.
יש פוסקים שהתירו לעשן בכל תענית חוץ מתשעה באב, מפני האבלות. ויש שהתירו אפילו בתשעה באב, וכתב בעניין זה הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן לט): "מעיקר הדין מותר לעשן סיגריות ...אפילו בתשעה באב, ומכל מקום ראוי להחמיר בתשעה באב דוקא, ... אולם מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ושומע לנו ישכון בטח."
