מה הסוד של המשכיות השבת?
הרב דב קדרון
שבועות כ ע"ב
זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו.
כותב על כך רש"ר הירש זצ"ל (שמות כ,ח) שהזכירה והשמירה של השבת הן יחידה אחת שאין להפרידה לשתיים.
מכאן יש למחות נגד כל נסיון לנאץ את ה' ואת תורתו ולצמצם את השבת היהודית ליום של "זכירה רוחנית" גרידא. ניסיון כזה יפקיע את השבת מעיקר תוכנה ומהותה, שהיא ה"שמירה", ה"שביתה" ממלאכה שעל שמה היא נקראת.
בפסיקתא רבתי (פיסקה כג) נמסר המאמר רב המשמעות: "אמר ר' יודן זכור נתן לאומות העולם שמור נתן לישראל", כלומר בראשונה, כאשר הונהגה השבת למען האנושות, לא היה בה אלא משום "זכירה" ו"נתינת הדעת" בלבד. אך בתור אות - זכרון אבדה השבת מן האנושות. ה"זכירה" הייתה אמורה להיות נכס כללי של האנושות מימים ימימה. אולם עניין מופשט כזה לא יכול להישמר ולעבור לדורות הבאים, ורק בזכות החיוב הגדול של השמירה בפועל, בהימנעות מעשיית מלאכה, עוברת השבת מדור לדור.
מי שממשיך לזכור את השבת בעולם הם רק בני ישראל שנצטוו על ה"שמירה" - המחשה ממשית של התוכן הרוחני של אות השבת על ידי הפעלת סמלים הנתפשים בתפישת החושים - למען תישמר השבת ותוחזר עטרת תפארתה ליושנה. דווקא "שמירה" זו, ולא רק "זכירה", היא התכונה המיוחדת של חוקת השבת היהודית. לפיכך, מי שמפקיע משבת קדשנו את ה"שמירה", וכסבור הוא שדי לו ב"זכירה", - את כללותה של שבת ישראל הוא משמיד, ומקעקע את יסודות החוקה כולה, שה' שם בישראל לשם שמירת קיום השבת למען האנושות.
