השעיר המשתלח הוא זבח רשעים?

הרב דב קדרון

שבועות יב ע"ב

השעיר המשתלח לעזאזל מכפר עבור כלל ישראל על רוב העבירות שבתורה. לגבי כפרה על מי שביטל מצוות עשה, מקשה הגמרא: במה מדובר? אם אותו אדם עשה תשובה אז הוא לא צריך את כפרת השעיר, כי תשובה מספיקה, ואם לא עשה תשובה אז איך השעיר מכפר לו, והרי נאמר (משלי כא,כז): "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה"?

הרה"ג יעקב כלאב זצ"ל (בספר עקב ענוה אות יז) הוכיח ממשנה במסכת יומא ומהתלמוד הירושלמי שכפרת יום הכפורים על עבירות קלות נעשית גם בלי שהחוטא שב בתשובה, ולפי זה הוא מסביר שאין כוונת הגמרא להקשות איך מכפר השעיר בלי שהחוטא עשה תשובה, כי וודאי יש בכוחו של השעיר לכפר גם ללא תשובה, אלא קושיית הגמרא היא: איך אפשר שהקרבן יכפר, והרי קרבן של אדם רשע הוא קרבן פסול, מפני שהוא נחשב "זבח רשעים".

מדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל נראה שגם הוא הבין כך, והוא העיר שבלשון הגמרא כאן יש חידוש גדול, כי מובן הדבר שכאשר רשע מביא קרבן, שייך לומר שהוא זבח תועבה, וממילא אינו קרבן כלל, אך כאן הרי מדובר בשעיר המשתלח שהוא קרבן ציבור ולא שייך שיהא נפסל בגלל יחיד שאינו חוזר בתשובה. הוא מבאר שכוונת הגמרא כאן לומר שרק אותו אדם יחיד שלא עשה תשובה אינו מתכפר בו, כי לגביו זהו כזבח תועבה.

יש להוסיף שמצאנו תקדים לכך בבקשתו של משה רבנו על קרח ועדתו, כפי שמסביר רש"י (במדבר טז,טו) בשם המדרש: "יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו".