לשמור כדי לזכור / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבועות כ ע"ב
דאמר קרא: זכור ושמור, כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה.
איך אפשר להגיע למצב שבו כל דבר יזעק את הנוכחות האלוקית שמפעמת בו ומחיה אותו? מהו הסוד של עובדי ה' שמסוגלים לראות כיצד הנוכחות הזו היא עמוד השדרה של כל דבר בעולם?
תשובה נפלאה, יסודית וחשובה עונה רבי יהודה אריה לייב ה'שפת אמת' מגור (שפת אמת, שבועות תרל"א, ליל א'), על בסיס דברי הגמרא שלנו.
"זכירה", הוא מסביר, היא אותה תחושה שבה האדם רואה את החיות האלוקית שמפעמת בכל דבר שסביבו, וזכירה זו איננה מנת חלקו של כל אחד.
לכן, טורחת הגמרא להדגיש שכל מי שיש לו שמירה, יגיע לכדי זכירה.
שכן "שמירה", זוהי היראה הבסיסית שמונעת מאיתנו לזלוג לכיוונים שאינם נכונים ורצויים לעבודת ה' שלנו מחד, ומאידך מכוונת אותנו להתמקד במקומות הנכונים והאמיתיים, שאותם הקב"ה מבקש מאיתנו.
מטרתנו איננה להלך בגדולות ובנפלאות מאיתנו. לכן, אם הקב"ה כיסה מעינינו את אותו ניצוץ אלוקי, את אותה חיות רוחנית שמחיה ומהווה כל דבר בעולם הזה, אנחנו לא יכולים להילחם בכדי לגלות את זה, משום שזה מעבר לכוחותינו. אולם מה שאכן בכוחנו לעשות הוא לשמור על גבולות הגזרה שאותם נתבקשנו לשמור, ולדאוג שכל מעשינו יהיו מכוונים לשם שמים בלבד.
אם יעסיק האדם את עצמו בשמירה זו, אומר השפת אמת, מובטח לו בדברי גמרא אלו שגם יזכה לראות ולחוש את אותה זכירה מופלאה – הניצוץ האלוקי המפעם בכל דבר שסביבו.
