כל אדם דן את עצמו
הרב דב קדרון
סנהדרין צא ע"ב
אנטונינוס שאל את רבי: איך יקבל אדם עונש על עבירות שעשה, הרי הגוף יכול לטעון שהוא לא אשם, כי בלי הנשמה אין בו חיות, והנשמה תטען שהיא לא אשמה, כי בלי הגוף היא לא חוטאת. על זה ענה לו רבי את משל החיגר והסומא שהיו שומרים בפרדס, וכאשר רכב החיגר על הסומא, ביחד הם גנבו את הפירות, וכך יעניש הקב"ה את הגוף והנשמה ביחד.
הבעל שם טוב (פרשת קדושים אות ה) אמר שלעונש של אדם מתייחסת המשנה (אבות ב,ד): "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", והכוונה היא שאין דנים אותו למעלה בשום עונש, אלא כל אדם קובע את העונש שמגיע לו בעצמו, כמו המעשה של נתן הנביא שבא אל דוד המלך ואמר לו את משל כבשת הרש, והשיב דוד המלך כי בן מות הוא, ואמר לו הנביא אחר כך: אתה הוא האיש (שמואל - ב י"ב, ג'), כך כשרוצים למעלה לדון את האדם על איזו עבירה, מראים לו מן השמים את אותה עבירה ואותו מעשה בסגנון אחר, אצל אדם אחר, וכאשר אותו אדם כועס על חברו, ואומר שהוא ראוי לעונש כך וכך, כפי מה שאמר ודן את חברו, בזה הפסק עצמו דנים אותו, כי הוא בעצמו דן את עצמו בלא מתכוון, ועל כן הזהירו חז"ל (אבות א,ו): "והוי דן את כל האדם לכף זכות", כי כשידין את חברו לזכות, לא יתן פסק על עצמו, ולא ידונו אותו בשום עונש בחייו, וזהו שאמרו: "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", כלומר: תדע שאין מראים לך מן השמים מעשה חברך שתדין אותו, עד שתגיע למקומו ממש, שעשית גם אתה כמעשה חברך, ומראים לך מן השמים מעשה חברך שתדין אותו, וכאשר תדין אותו כן יהיה לך, ונמצא שעל ידי זה תמיד תראה שתדין אותו לכף זכות, ובזה תדין אותך בעצמך גם כן לכף זכות.
