ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים
עבודה זרה מ ע"ב
"ת"ר: פעם אחת חש רבי במעיו, אמר: כלום יש אדם שיודע, יין תפוחים של עובדי כוכבים אסור או מותר?
אמר לפניו ר' ישמעאל ב"ר יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, והביאו לו יין תפוחים על עובדי כוכבים של ע' שנה, ושתה ונתרפא.
אמר לו: כל כך היה בידך ואתה מצערני!
בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין של תפוחים של ע' שנה, ושתה ונתרפא.
אמר: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים".
כתוב בפרשת הקללות (ויקרא כו, לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.
פירש רש"י (מהספרא שם) :
"והשמתי אני את הארץ - זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה".
וכן כתוב ביחזקאל לג, כח:
וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר.
ואמנם בדורות הגלות היו תושבי הארץ הגויים מועטים.
אך עדיין צריך הסבר למה היו עדיין מעט תושבי העמים שנאחזו בארץ במשך הדורות, והלא משמעות וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר, שלא יהיו כלל!
אלא שנצרכו הם כדי לשמר את שמות ישובי הארץ, שרוב המקומות הנמצאים במקרא ניכרים לפי מסורת קריאת תושבי הארץ הגויים. וגם הרמב"ן בבראשית לה, טז נסמך על מסורת קריאת המקומות.
ופירוש 'מֵאֵין עוֹבֵר' שלא יהיו עוברים ושבים, אך קבועים מעטים יהיו.
ולכאורה קשה, הכיצד מאמינים אנו למסורת אותם אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר? (תהלים קמד, ח/יא).
אלא שכמו שסמכו רבי יוסי ורבנו הקדוש על אותם הגויים שבמשך כל אותן השנים לא יקלקלו את יין תפוחיהם, כך סמכינן על מסירתם, כי "כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן" מסכת שבת דף לג ע"ב.
ועל כך השבח: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים!
כיוצא בדבר אתה אומר בתהלים: (סט, לו-לז) כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה, וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ. וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ, וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ.
בפסוקים אלו מנויים שלושה שלבים בישועת ציון ובנין ערי יהודה: א. וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ. ב. וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ. ג. וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ.
בשלבים ב'-ג' מוזכרים בתחילה 'זרע עבדיו', ורק אחר כך 'אוהבי שמו'. ככתוב ביחזקאל: (לו, כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם. ורק אחר כך (שם כה-כו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. מקבץ תחילה את זרע עבדיו אף שנצרכים עדין לתשובה, ורק אחר כך מחזירם בתשובה ונעשים אוהבי שמו.
ואילו בשלב הראשון אף לא מוזכר שאותם המתיישבים בערי יהודה הם כלל מזרע ישראל! שלב ראשוני זה יכול להעשות גם ביד זרים.
ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים!
