עיקר עבודה זרה הוא במחשבה
הרב דב קדרון
סנהדרין סב ע"א
עיקר חטא עבודה זרה הוא במחשבה, לכן אומר אביי שאם אדם השתחווה לאנדרטה של מלך ולא קיבל אותו עליו בליבו כאלוה – אין זו עבודה זרה.
השם משמואל (תזריע שנה תרעד) מבאר שמצורע מביא שלושה קורבנות: עולה, חטאת ואשם, כדי לכפר על שלושת הכוחות השורשיים שהמצורע מתנקה מהם, והם הכוחות שגורמים לשלוש העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שהם כנגד: מחשבה, מעשה והשילוב של שניהם.
קורבן עולה הוא בזכותו של יצחק, שהיה עולה תמימה, ומכפר על חטא המחשבה, שעיקרה בעבודה זרה. כי בשאר עבירות אין מענישים על המחשבה חוץ מעבודה זרה, כמו שלומדים (קדושין מ,א) מהפסוק (יחזקאל יד,ה): "לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם". וכך מוכח גם ממה שנאמר בגמרא שאם לא קבלו עליו באלוה אין זו עבודה זרה, כלומר שעיקר העבירה היא: חטא המחשבה, ולכפר על זה באה העולה.
קורבן חטאת הוא בזכותו של אברהם אבינו ע"ה, והוא כפרה על חטא גילוי עריות, שעיקרו: המעשה. לכן בחטא זה אפילו מתעסק שלא מתכוון חייב.
אשם יש בו גם מתן דמים כקורבן עולה וגם אימורים כקורבן חטאת, והוא כלול משניהם. זה מתאים ליעקב שכלול ממידותיהם של אברהם ויצחק, ומכפר על שפיכות דמים, שיש בה שילוב של מחשבה ומעשה.
