המשתף שם שמים ודבר אחר
סנהדרין סג ע"א
"אמר רבי יוחנן: אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה.
כתנאי; אחרים אומרים: אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה, אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה' לבדו! אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך - שאיוו אלוהות הרבה".
פירש רש"י: "אלמלא וי"ו שבהעלוך - דהא לא כפרו בהקדוש ברוך הוא לגמרי, שהרי שתפוהו בדבר אחר. שאיוו לאלוהות הרבה - אף לאלוהות אחרים וקבלו עליהם".
המחלוקת היא בחומרת המשתף שם שמים ודבר אחר.
כי לשון הפסוק: (שמות לב, ד) וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וקשה, הרי זה עתה ראו הם ביצירתו של עגל המסכה, וכי יתכן שהוא שהוציאם ממצרים בטרם קיומו?
לכן דעת רבי יוחנן ואחרים שהחוטאים לא כפרו בכך שה' הוא שהעלם ממצרים, ומשום כך הם שחו בלשון רבים למרות שהעגל היה יחיד: אֵלֶּה, אֱלֹהֶיךָ, הֶעֱלוּךָ; כי הם בדו אלוהות בעגל כאילו התאחד באלהותו של הקב"ה, ככפירת הנוצרים כאילו התאחד בשר ודם בבוראו. והקולא היא בכך שעדין מאמין בקב"ה, ועוד שודאי הבורא עיקר והנברא טפל לו. ואמונה בשיתוף שונה מאמונה באלילים רבים שלכל אחד תחום כח משלו.
ומשום כך בירבעם נאמר: (מלכים א יב, כח) וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. שהקפיד לעשות שני עגלים כדי שלשון רבים המוכר והידוע יהיה מוסב כולו על העגלים בלבד.
ודעת רשב"י שאין עבודה בשיתוף קלה יותר. ולפיכך הקשה למה הדגיש הכתוב שנקטו בלשון רבים אם אין בכך קולא? ותירץ שאין קולא באותה לשון רבים אלא דוקא חומרא, שהתאוו להרבות באלוהיות נוספות, כירבעם. ומה החומרא בכך? שהיות אשר "קדרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא", כל המוסיף גורע, ככתוב: (משלי כח, ב) בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ. כי אז אין לאותו מאמין שום יראה ושום חוקים כלל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
ופסק הרמב"ם: (הלכות שבועות פרק יא הלכה ב) "ואסור להשבע בדבר אחר עם שמו, וכל המשתף דבר אחר עם שם הקדוש ברוך הוא בשבועה נעקר מן העולם, שאין שם מי שראוי לחלוק לו כבוד שנשבעין בשמו אלא האחד ברוך הוא".
וקשה למה פסק כרשב"י נגד הכרעת רבי יוחנן, הרי קי"ל שבמקום הכרעת האמוראים אין הולכים אחר כללי הפסיקה שבין התנאים.
ואפשר שאין חולק על דברי רשב"י אלה, שהרי לשון רשב"י: "והלא כל המשתף", כלומר שדבר מוסכם הוא, שהרי אכן מקרא מלא (שמות כב, יט) זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, ויחרם היינו נעקר מן העולם. ואף על פי כן דעת אחרים ורבי יוחנן שאינו חמור כעבודה זרה בלא שיתוף, ומשום כך לא נתחייבו כליה אותם שלא חטאו אך לא מיחו.
