חשיבות התלמידים
עבודה זרה לה ע"ב
"דרש רב נחמן בריה דרב חסדא:
מאי דכתיב: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, למה ת"ח דומה? לצלוחית של פלייטין. מגולה ריחה נודף, מכוסה אין ריחה נודף.
ולא עוד, אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו, שנאמר: עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, קרי ביה עֲלוּמוֹת".
פירש רש"י:
"מגולה ריחה נודף - והיינו דכתיב שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ - כשמגלין אותה ומריקין שַׁמְנָהּ. כלומר כשאתה מלמד תורה לתלמידים אז יצא לך שם.
מתגלין לו - מעצמן בלא טורח כשהוא מלמדן".
התלמידים אינם מקבלים בלבד, יש להם חלק נכבד בידיעות רבם עצמו.
שאחת מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהן היא - הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ.
ואמרו רבי חנינא במסכת תענית דף ז ע"א ורבי במסכת מכות דף י ע"א:
"הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן".
כאשר הרב נצרך לענות על שאלות תלמדיו, עליו לעיין, להסיק דבר מתוך דבר, ולחדש מדעתו, דברים שלא שיערם לפני כן.
ולא זו בלבד, אלא שאפילו טרם פתח התלמיד את פיו, עצם הצורך בהרצאת הדברים והסברתם כפי דעת השומע, גורם בראש וראשונה לסידורם וליבונם בדעת המבאר עצמו.
ואמרו במדרש הנעלם פרשת חיי שרה דף קכח ע"א:
"לעת צאת השואבות - אלו הם תלמידי חכמים השואבים מימיה של תורה".
אותם תלמידים של חכמים, הם הם השואבים את מימיה של תורה. וזוכה בהם הרב בראשונה, ואחר מלמד הוא אותם.
"הוא דמשק אליעזר - אמר רבי אלעזר: שֶׁדּוֹלֶה ומשקֶה מתורתו של רבו לאחרים". מסכת יומא דף כח ע"ב.
בלא עזרתו של אליעזר, ללא דלייתו ושאיבתו, גם תורת רבו היתה ספונה, בלא שיָּפוּצוּ מעינותיו חוצה.
