שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם
בבא בתרא פח ע"ב - פט ע"א
"אמר רבי לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן (ויקרא י"ח) אל וזה נאמר בהן (דברים כ"ה) אלה...
ואמר רבי לוי: קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה, וזה הקדים מעילה לחטא.
ואמר רבי לוי: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם -
הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה:
ברכן בעשרים ושתים - (ויקרא כ"ו) מאם בחקותי עד קוממיות, וקללן בשמונה - (ויקרא כ"ו) מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם,
ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים:
ברכן בשמונה – (דברים כ"ח) מוהיה אם שמוע תשמע ועד לעבדם,
וקללן בעשרים ושתים - (דברים כ"ח) מוהיה אם לא תשמע עד ואין קונה".
פירש רשב"ם:
"גזל הדיוט - הקדים בו חטא למעילה דכתיב (ויקרא ה') נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו' מיד התחלת הגזל קרי ליה חוטא משעת כפירה וגבי הקדש כתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה.
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - שהקב"ה רחמן וברכתו מרובה מקללתו אבל אדם קללתו מרובה מברכתו.
בעשרים ושתים - מאם בחקותי עד קוממיות מאל"ף שבאם עד תי"ו שבקוממיות והיינו בעשרים ושתים אותיות שבאל"ף בי"ת לבד הכפולות ומוי"ו עד מ"ם שמנה אותיות.
מוהיה אם שמוע - בפרשת והיה כי תבוא.
מוהיה אם לא תשמע עד ואין קונה - חשוב מוי"ו עד ה' כל האלפ"א בית"א דהיינו שתים ועשרים אותיות".
על פי דברים אלו הקללות של הקב"ה שבספר דברים קלות יותר מקללותיו של משה.
וקשה, הרי בספרא בחוקותי מבואר שקללות משה קלות יותר, והביא רש"י את הדברים בויקרא פרק כו, יט:
"ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה - זו קשה משל משה ששם הוא אומר (דברים כח) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת וגו' שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיעה והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע והיא משמרת פירותיה אבל כאן השמים לא יהיו מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ויהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיעה והיא מאבדת פירותיה".
וביאר שם הכלי יקר:
"ונתתי את שמיכם כברזל וארצכם כנחשה. ומשה אמר בהפך זה שמיכם כנחשה וארצכם כברזל (דברים כח כג) לפי שרוב המפרשים הסכימו שכל תוכחה זו כנגד חורבן בית ראשון, ושבפר' כי תבא כנגד חורבן בית שני, וידוע שהברזל קשה מן הנחשת ובבית ראשון היה עיקר חטאם לשמים על ידי שעבדו לכוכבים ומזלות כמו שנאמר (ירמיה מד יח) ומן אז חדלנו לקטר למלאכת השמים. על כן יהיו השמים קשים להם מן הארץ כמו שנאמר (איוב כ כז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. כי גם השחיתו דרכם על הארץ. אבל בבית שני לא עבדו עבודה זרה והיתה עיקר רעתם בארץ על ידי שנאת חנם ומריבה שהיתה ביניהם ותשחת הארץ כמו בדור המבול, על כן תהיה הארץ קשה להם יותר מן השמים".
מאידך, אכן מצאנו שפעמים הקב"ה היה הקשה ופעמים משה,
בדברי התנחומא (ורשא) פרשת בשלח סימן כב:
"ויצעק משה אל ה' ויאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני, אמר משה לפני הקב"ה רבון העולם בינך לבינם אני הרוג! אתה אומר לי אל תקפיד כנגדן כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר יא) והם בקשו לסקליני, כאן הקב"ה ממיך ומשה מגביה,
ובמקום אחר הקב"ה מגביה ומשה ממיך כענין שנאמר (שמות לב) ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ויחל משה, אמר ליה הקב"ה למשה כך אתה אומר עוד מעט וסקלוני עבור לפני העם נראה מי סוקל אותך!
התחיל לעבור עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא, אמר ליה הקב"ה למשה: כמה פעמים אני מצוה אותך עליהם שלא תקפיד כנגדן אלא הנהיגם כרועה הצאן שבשבילן העליתי אותך ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני".
אך עדיין צריך ביאור, הרי שני הפירושים סותרים זה את זה! האם קללות בחוקותי חמורות יותר, או של כי תבא?
אלא ששלושת ממרותיו של רבי לוי כאן, ענין אחד הם.
שכן אמרו במסכת יומא דף ט ע"ב:
"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. עבודה זרה...
אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים".
ובתוספתא מסכת מנחות פרק יג הלכה כב:
"אמר רבי יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני בזיון קדשים שבתוכה ירושלם בניין הראשון מפני מה חרבה מפני עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים שהיה בתוכה אבל באחרונה מכירין אנו בהן שהן עמלין בתורה וזהירין במעשרות מפני מה גלו מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים".
הרי שבבית ראשון חטאו לשמים, לכן הקללה מהשמים, והשמים נעשים קשים יותר - כברזל. ובבית שני חטאו לתחתונים שבארץ וקללתם ממשה יושב הארץ, והארץ נעשית קשה יותר – כברזל. והחטא לשמים הוא ביסודות האמונה - בעבירות החמורות ביותר, שיהרג ואל יעבור עליהם. ולכן קללת הפירות משמיא חמורה בהם יותר.
ואעפ"כ אמר רבי לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שבין אדם לחבירו חמור יותר. וכן גלות חורבן בית שני ארוכה יותר.
וזהו שממשיך רבי לוי ואומר מיד שקללת התחתונים קשה יותר.
