חמרא דרב ספרא
בבא בתרא פח ע"א
"הכא בירא שמים עסקינן, כגון רב ספרא, דקיים בנפשיה (תהלים ט"ו) ודובר אמת בלבבו".
פירש רשב"ם: "רב ספרא - הוה קרי קריאת שמע ואמר ליה ההוא גברא הב לי עסקך בכך וכך מעות וסבר דמשום מיעוט דמים הוה שתיק והעלה לו דמים מרובים ולאחר תפלתו לא רצה לקבל אלא במיעוט מעות הראשונות משום דגמר בלבו להקנותו בכך".
וכן כתב תלמידו וחתנו של רש"י ר' יהודה בר' נתן שמילא את מקומו בפירושו במסכת מכות דף כד ע"א: "רב ספרא - בשאלתות דרב אחא (שאילתא לו) והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר לאחר שסיים ק"ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך".
המקור שציין ריב"ן הוא בשאילתות דרב אחאי פרשת ויחי שאילתא לו:
"שאילתא, דמחייבין דבית ישראל למישקל ולמיטרא בהימנותא ואילו מאן דאמר ליה לחבריה מזבננא ליך האי מידי לא בעי ליה למיהדר ביה ואע"ג דאי בעי למיהדר מצי הדר דיבורא בעלמא הוא דא"ל אפילו הכי לא מיתבעי ליה למיהדר בדיבוריה אלא מיבעי ליה למיקם בהימנותא. ועליה איתמר הדין קרייא עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי מלמד שזוכה ויושב במחיצתו של הקב"ה.
ולא מיבעייא דאמר ליה מיזבננא האי מידי אלא אפילו גמר בליביה לזבוני ליה אע"ג דלא אפיק מן פומיה לא מיתבעי ליה למיהדר ביה דכתיב הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו.
כי הא דרב ספרא הוה ליה ההוא חמרא לזבוני, אתא ההוא גברא ובעייה, הוה קא קרי ק"ש, א"ל מי זבנת לי ניהלי בזוזי פלן? לא אהדר ליה. סבר לא ניחא ליה בהכי, אטפי ליה וא"ל יהבת לי נילהי בזוזי פלן? לא אהדר ליה בתר דאסיק אמר ליה מן כד אמרת בזמן קדמאה גמרי בלבי לזבוני לך הא טופנא לא שקילנא מינך".
"הוה ליה ההוא חמרא לזבוני" פירושו שהיה לו חמור אחד למכור. אילו היה זה יין היה כתוב: "הוה ליה חמרא לזבוני".
על חמורו של רב ספרא מסופר במסכת בבא קמא קטז ע"א: "כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא, לוינהו ההוא ארי; כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל, כי מטא זמניה דרב ספרא, שדר ליה חמרא ולא אכליה, קדים רב ספרא וזכה ביה".
מעתה מבואר למה נצרך רב ספרא למכור לפתע את חמורו, שהרי אין רצוי להנות ממעשה ניסים. כאמור במסכת תענית דף כד ע"ב: "מהא לא תיזבנון, דמעשה נסים הוא". וכך משמעות המקראות, כדברי רד"ק מלכים ב' ד, ז; ומצודת דוד מלכים ב' ה, כו. ואפשר שגם את תמורת חמורו מסר רב ספרא לצדקה.
