גמרא גמור, זמורתא תהא?!
עבודה זרה לב ע"ב
"אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרשב"ג.
א"ל אביי: הלכה - מכלל דפליגי?
א"ל: מאי נפקא לך מינה?
א"ל: גמרא גמור, זמורתא תהא?!".
אמרו במסכת מגילה דף לב ע"א:
"ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים {וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם}.
מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא מִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם קרית ביה?
אלא כדרב משרשיא...".
משמעות הדברים שאביי עצמו מסכים שראוי ללמוד בזמרה, אלא שסובר שאם קיים תלמיד 'זייפן' שאינו יודע לזמר, לא יתכן שבגלל חסרון זה בלבד כבר לא תהיה תורתו תורת חיים, ותכונה "מִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם".
לכן אמר אביי בגמרתנו שאם אינו מבין את דברי התורה שהוא מזמר, נותר אז הזמר בלבד, שהוא רק הכלי המחזיק את התוכן - את משמעות דברי התורה.
וכן דרש רבא במסכת סוטה דף לה ע"א:
"מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: (תהלים קיט, נד) "זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי", אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה שכתוב בהן (משלי כג, ה) הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, אתה קורא אותן זמירות?!".
מה פירוש דבריו של הקדוש ברוך הוא?
פירש רש"י:
"התעיף - ...שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל בהן מיד ואיננו".
כלומר, דברי תורה אינם זמירות בלבד המשוננות בהיסח הדעת. עיקר ענינם בתוכנם, הנצרך לריכוז מירבי.
ורבא לשיטתו במסכת סוכה דף כח ע"ב:
"אמר רבא: מקרא ומתנא - במטללתא, ותנוי בר ממטללתא...
הא - במגרס, הא - בעיוני.
כי הא דרבא ורמי בר חמא כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא מרהטי בגמרא בהדי הדדי, והדר מעייני בסברא".
כלומר, קודם היו רבא רמי בר חמא משננים בנעימה בלא ריכוז. לימוד זה חובה לעשותו בסוכה.
לאחר מכן היו מתרכזים בתוכן הדברים בעיון. לימוד זה מותר לעשותו חוץ לסוכה, במקום המתאים ביותר לריכוז בלא שום היסח הדעת.
