מסורת חיה / חנן חריף

עבודה זרה לא ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

הגמרא בדף לא ע"א מספרת על ר' יוחנן שנקלע לפרוד (כיום שוכן במקום זה קיבוץ בשם זהה שהוקם ב-1949, ולפניו שכן שם הכפר הערבי אל-פארדייה), מקום מגוריו של בר קפרא המנוח, וחקר אם נשאר שם משהו ממשנתו של בר קפרא. ר' יוחנן אכן מצא את ר' תנחום, בן המקום, ששנה לו דין ממשנת בר קפרא - "המפקיד יינו אצל עובד כוכבים – מותר [היין] בשתייה". על כך דרש ר' יוחנן את דברי הפסוק בקהלת: "מקום בו יפול העץ שם יהו" – "שם יהו פירותיו". ובלשונו של רש"י – "הצריך לדברי חכמים ישאל את בני העיר, ששומעין ולמדין ממנו ומלמדים אותן לאחרים".

מעשהו של ר' יוחנן, ומסקנתו האמורה, הינם אופייניים לחברה שבה התפתחות הידע, הפצתו ושמירתו אינן נעשות דווקא באמצעות הכתב, אלא בעיקר דרך העברתו בעל פה. ליקוט ידע באמצעות שיטוט במקומות שבהם חיים מקבליו ומוסריו, ותיעודו מפיהם, הינו טכניקה אנתרופולוגית יסודית, שבאמצעותה נאספו מסורות תרבותיות יקרות-ערך שאלמלא כן היו עלולות להיעלם עם שינויי התקופות ועם התמורות במבנה החברתי שעליו התבססה התרבות הנחקרת (באופן דומה גם שמו של הכפר הערבי שימר את השם הקדום, 'פרוד'). בעולם אוראלי עובר הידע מהחכם לסביבתו הקרובה, וממנה "לאחרים". דברים אלו יכולים להיקרא כהקדמה לדברי ר' נחמן ב"ר חסדא בדף לה ע"ב – "תלמיד חכם למה הוא דומה? לצלוחית של פלייטין (=שמן ריחני). מגולה – ריחה נודף. מכוסה – אין ריחה נודף". המודל הרצוי הוא החכם המלמד לאחרים, ומתוך כך גם "דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו" - גם חכמתו מתרבה.