משקים מגולים
עבודה זרה ל ע"א
"יין מבושל אין בו משום גילוי".
דיני משקים מגולים הובאו ברמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש יא, ז:
"ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי, המים, והיין... אבל שאר כל המשקין אין מקפידין על גילויין שאין בעלי ארס שותין מהן".
אבל נהגו להקל כדברי הטור, והשו"ע יו"ד קטז סעיף א:
"משקים שנתגלו, אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו, מותר".
וכתב בביאור הגר"א ס"ק א:
"ועכשיו כו'. תוספות בע"ז, ובפ"ק די"ט (ו' א'), ובפ' בתרא דיומא (ע"ז ב'), ושאר מקומות.
ואין כאן משום דבר שבמנין שלא נגזרה לכתחלה אלא במקום דיש משום גלוי - מדקאמרינן יין מבושל אין בו משום גילוי, והרבה כיוצא שם, וה"ה לדידן בכולם כיון שלא נאסר לגמרי כנ"ל".
לכאורה הראיה שהביא הגר"א מגמרתינו מוכיחה שהאיסור תלוי רק במציאות הנחשים. וכאשר אין נחשין, אין איסור.
ואולם בפתחי תשובה ס"ק א כתב:
"ועכשיו שאין נחשים - עיין בשל"ה דף ע"ט ע"ב שכתב דמ"מ שומר נפשו ירחק מזה...
ובהנהגת החסיד הגר"א ז"ל כתוב ג"כ שהיה נזהר מאד בדבר זה, עיין שם טעמו".
כך נאמר בספר הנהגות הגר"א הנקרא מעשה רב בסעיף צה: "גלוי אסור אף שאין נחשים מצוים בינינו, והוא ז"ל היה נזהר מאד מאד בדבר".
וכתב בספר פאת השולחן לתלמיד הגר"א, שהגר"א היה חושש לדיני גילוי, כי היה אומר שחז"ל גילו רק טעם אחד שהוא משום הנחשים, והם העלימו הרבה טעמים נוספים.
עוד כתב שם שבארץ ישראל ובמצרים יש נחשים, לכן נוהגים דיני גילוי.
דבריו הובאו גם כאן.
