חילול השם
עבודה זרה כח ע"א
"רבי יוחנן חש בצפדינא, אזל לגבה דההיא מטרוניתא, עבדה חמשא ומעלי שבתא.
א"ל: למחר מאי?
אמרה ליה: לא צריכת.
אי צריכנא מאי?
אמרה: אשתבע לי דלא מגלית,
אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא,
גלייה ליה.
למחר נפק דרשה בפירקא.
והא אישתבע לה!
לאלהא דישראל לא מגלינא, אבל לעמיה ישראל מגלינא.
והאיכא חילול השם!
דגלי לה מעיקרא".
פירש רש"י: "משעה שגילתה לו אמר לה: דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי 'באלהא דישראל', אלא 'לאלהא דישראל'".
והדבר תמוה, מה בכך שסיפר לה מראש שהוא עומד לגלות, ושלא נתכוין בשבועתו שלא לגלות. סוף כל סוף תפרסם אותה מטרוניתא את רמאותם של חכמי היהודים!
ושמא י"ל שלא רק גילה לה, אלא גם שיכנע אותה בחשיבות רפואת הציבור. והגמרא באה בעיקר לבאר למה אין כאן שבועת שקר.
א"נ, כיון שאמר לה שרק 'לעמיה ישראל מגלינא', ולא לגוים, נחה דעתה בכך, שכן עיקר רצונה היה שלא יכירו לקוחותיה תרופה זו, ואין דרך ישראל לפרסם דברים שנאמרו בבית המדרש. כמו שאמרו במסכת סנהדרין דף לא ע"א:
"ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא, דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין.
אפקיה רב אמי מבי מדרשא, אמר: דין גלי רזיא".
