יד כנגד עורף
עבודה זרה כה ע"א
"והיכא רמיזא? (בראשית מט, ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף? הוי אומר: זו קשת".
מה פירוש - "יד כנגד עורף?
הסבר א)
רש"י פירש: "המושך בקשת נותן ידיו כנגד עיניו דהיינו מול העורף".
וקצת קשה, אם מחזיק את החץ כנגד עיניו למה הזכירו את העורף הנמצא מאחוריו במקום העינים או האף הנמצאים מול החץ? ועוד, הרי המכוין את החץ מביט בעין אחת, לכן החץ נמצא מעט בצד, מול העין, ולא מול העורף הנמצא באמצע ממש.
הסבר ב)
בפירוש שטיינזלץ הביא ציור עתיק בו רואים שמתיחת החץ נעשתה לצד הראש, והיד האוחזת במיתר ובחץ היתה מגיעה אל קו העורף.
המהרש"א הקשה על פירוש רש"י שמשמעות הפסוק היא שמדובר בעורף האויב ולא בעורף היורה. קושיה זו קשה גם על פירוש שטיינזלץ. גם טעמי המקרא מורים לכאורה כדברי המהרש"א, הטעם המפסיק נמצא במילה יָדְךָ, ואילו המילה עֹרֶף מחוברת למילה אֹיְבֶיךָ.
ניתן לתרץ, שמשמעות הדרשה היא שהאות ב' שבמילה בעורף יש לה תפקיד כפול – גם בעורף, וגם באויבך: ידך [ש]בעורף - [מכה ב]אויבך.
הסבר ג)
המהרש"א ביאר, שבשונה מחרב, חץ מקשת יכול לפגוע באויב גם כאשר הוא בורח ומפנה עורף.
על כך קצת קשה, כי עיקר היתרון שבקשת אינו מיוחד לאויב בורח, אלא יותר לאויב מתקרב בטרם יגיע להכות בחרב.
הסבר ד)
צלף זקוק לרגע נייח של המטרה על מנת שיוכל לכוין היטב. ויותר מכך בירי חץ ששוהה במעופו מספר שניות.
כאשר פני האויב אל היורה הוא עשוי להבחין בו ולנוע מעט. לכן עיקר התועלת בירי החץ הוא כאשר האויב מפנה את עורפו, ולו לרגע.
