לאסתכולי מי שרי?
עבודה זרה דף כ ע"א
"מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית, וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר: מה רבו מעשיך ה'!
ואף רבי עקיבא ראה אשת טורנוסרופוס הרשע...
ולאסתכולי מי שרי? מיתיבי: ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה...
קרן זוית הואי".
צריך ביאור, מה היה קשה לגמרא עד שנצרכה לומר שהמעשה היה בקרן זוית, הרי ודאי שאותם חכמים לא הביטו באותן נשים בהסתכלות יתירה או כדי להנות. והלא דבר רגיל הוא שההולך במקום הומה רואה גם נשים.
ואין לומר דכיון שהתפעל רשב"ג מיופיה עד שאמר עליה מה רבו מעשיך ה', נחשב זה הנאה (שו"ת אגרות משה או"ח חלק א סימן מ), שהרי אמרו במסכת ברכות דף כ ע"א:
"רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי (אווזים לבנים. רש"י)".
והלא ברבורים לבנים הן עופות נאים מאוד, ועם זאת אין בהבטה בהם משום הנאת הרהור. ומניין לגמרא להקשות 'מי שרי' ולהטיל אשמה ברשב"ג ור"ע שלא עשו כדין?
ואין לפרש שאין די בשבריר רגע כדי להבחין שזו אשה נאה ביותר עד כדי בכיה וברכה (ראה בשו"ת יביע אומר חלק ו או"ח סימן יג, ג), שאם כן מה מתרצת הגמרא "קרן זוית הואי", הרי בודאי מיד הפנו את מבטם.
לכן הסיקו מכאן כמה מחברים (ראה ביביע אומר שם, ובספר הסתכלות בהלכה פוטאש) שמדברי הברייתא "באשת איש ואפילו מכוערת" הוכיחה הגמרא שאסור לראות אשת איש, וכן נשים האסורות עליו בלאו (שו"ע אה"ע כא סוף סעיף א', וראיה מכאן. עוד ראיה הביא בבהגר"א שם) אפילו בלא שום הנאה, שהרי אין שום הנאה בהבטה במכוערת. לכן כאשר אדם ההולך בשוק רואה לפניו כמלא עיניו אשה הולכת לקראתו, עוד טרם יכול הוא להבחין אם נאה היא או מכוערת, עליו להשפיל את עיניו ולהשתדל שלא לראותה כלל. ולכן הוכרחה הגמרא לבאר שקרן זוית הואי, שהרי בכוונה באה להכשיל את רבי עקיבא, כתיאור רש"י תוספות והר"ן במסכת נדרים דף נ ע"ב.
