גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשכ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף יח עמוד א
בעניין אמירת "אלקא דמאיר ענני"
מנהג ישראל עם קדושים שעל כל צרה שלא תבא מתפללים ונודרים צדקה בעבור נשמת רבי מאיר ואומרים: "אלקא דמאיר ענני", ומקורו טהור במכילתין (דף יח ע"א), בסיפור שהציל רבי מאיר את אחות אשתו: "אזל לגבי שומר דידה, אמר ליה, הבה ניהלה. אמר ליה, מיסתפינא ממלכותא. אמר ליה, שקול תרקבא דדינרא, פלגא פלח (-שיפייס בהם את המלכות) ופלגא להוי לך. אמר ליה, וכי שלמי מאי איעביד (-כאשר ייגמר הכסף מה אעשה). אמר ליה אימא 'א-להא דמאיר ענני' - ומתצלת" וכו', עי"ש (עי' פתח עינים כאן; ברכי יוסף יו"ד סי' רג סק"ד).
ועל דרך פשט מבאר המהרש"א וז"ל: "ויש לדקדק היאך ייחד רבי מאיר שמו של הקב"ה על עצמו בחייו, שהרי אמרו אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וכו'. וי"ל, דלא אמר 'אלקא דמאיר ענני' רק לסימן בעלמא על שמו, ולא נתכוין כל עיקר על שמו, רק נתכוין: אלקא דמאיר לארץ ולדרים עליה הוא יעננו, או שאמר: אלקא דמאיר לנו במלכות יון הקודמת בנס הנרות של חנוכה - כמו שייסד הפייט 'ומי יאיר לך מאיר' כו' (יוצרות לשבת שניה של חנוכה ולשבת פר' בהעלותך, הובא ב'סידור אוצר התפלות') הוא יעננו - להציל אותנו בנס מידיהם".
חכמי הסוד מפרשים, שהכוונה היא על שמות הקודש שכיוון התנא האלקי רבי מאיר, וכנגד זה נאמר: "אלקא דרבי מאיר ענני", כלומר, שמות הקודש שכיוון רבי מאיר, ובכוחם יוושע. כך נראה מדברי הרמ"ע מפאנו זי"ע ב'עשרה מאמרות' (מאמר חקור הדין ח"א פכ"ו) ובספר 'דן ידין' להגה"ק ר' שמשון מאוסטרופולי זי"ע (מאמר ו אות ה). והגם שאותו נכרי, שומר המלך, וודאי לא היה יודע לכוין את השמות הקדושים, אך סמך על כוונתו של רבי מאיר - שכיוון בזה, ודבר זה הועיל לו ('עשרה מאמרות' שם, וע"ש בפירוש 'יד יהודה' ו'יואל משה'). ואכן מסיק הרחיד"א ב'פתח עינים': "והשתא הנוהג כך באומרי 'א-להא דר' מאיר ענני' טוב דיכוין בדעתו שיענה באותה כוונה שכיון ר"מ, כמ"ש הרמ"ע, ומכאן אתה למד שמה שנהגו לומר שמכוונים בתפלה לדעת רשב"י וכיוצא, וכן בתורה ובמצות מנהג טוב ונאמר בו אשרי".
ומהאי טעמא מצינו בספר 'שערי אורה' (בהקדמה) שאל ישתמש האדם באמירה זו בכל עת, וז"ל: "ועתה בני שמע בקולי ותהיינה אזניך קשובות לעצתי. בני, אם יפתוך חטאים אל תאבה. אם יאמרו: לכה אתנו ונמסור בידך שמות והזכרות שתוכל להשתמש בהם, בני אל תלך בדרך אתם, מנע רגלך מנתיבתם, כי אותם השמות והשימושים כולם מיני רשת ומכמורת לצודד בהם הנפשות וללכת לאבדון, ואם באמת היו ביד החכמים הראשונים שמות הקדושים מקובלים מפי הנביאים... והיו יכולים לחדש בהם אותות ומופתים בעולם, לא היו משתמשים בהם לצרכם, רק בעת הגזירה לפי שעה או על צד קידוש השם. כגון, רבי מאיר שהציל אחות אשתו וכו', ואמר לאותו הכותי השומר: בכל שעה שתראה עצמך בצער אמור א-להי מאיר ענני, ואתה ניצול...". ומה דעמא דבר להשתמש בזה בקביעות, כי סמכו על שאר הכוונות והפירושים שנאמרו בזה, כמו של המהרש"א, שהדברים אינם מוסבים על שמות הקודש.
בספר 'אמת ליעקב' פירש הגה"ק ר' יעקב שאלתיאל נינייו זצ"ל - מחכמי טבריה (מע' ר אות עד) בדרך דרוש ואגדה, על פי אמרם ז"ל (ב"ב י.): "וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע, אם אלקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם. א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם. א"ל אדרבה זו שמחייבתן לגיהנם, אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בו"ד שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו, ואתם קרוין עבדים... אמר לו ר"ע, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בו"ד שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו, ואנן קרוין בנים, דכתיב (דברים יד, א) 'בנים אתם לה' אלקיכם'. אמר לו, אתם קרוים בנים וקרוין עבדים, בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצוש"מ אתם קרוין עבדים, ועכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום...".
אמנם דבר זה שנוי במחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר, כדתניא (קידושין לו.): "'בנים אתם לה' אלקיכם', בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה. רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים...". נמצא שמה שזכות הצדקה מועילה לבני ישראל בזמן הזה כשהם בבחינת "אינם עושים רצונו של מקום" זהו רק לדעת רבי מאיר שבין כך ובין כך קרוים בנים, וכבר כתב הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' קצד ורמב) שהגם שבדרך כלל, רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה, בהא הלכתא כרבי מאיר. [ה'אמת ליעקב' כתב מילתא בטעמא, כי עד כאן לא קאמרו רבנן דאין הלכה כר"מ אלא לגבי בי"ד של מטה, אבל לא לגבי בי"ד של מעלה... והיינו טעמא דכל הטעם שלא פסקו ההלכה כר"מ, היינו כדאיתא בגמרא (עירובין יג:): "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו", אם כן זה הטעם לא שייך לגבי קוב"ה, דלפניו נגלו כל תעלומות סתרי כל חי].
ולפי זה מסיק ה'אמת ליעקב': "אמור מעתה, זהו הטעם שנהגו כל ישראל הי"ו בכל תפוצות ישראל להיות נודרים נדרים ונדבות, דהיינו צדקות, לשם התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א... והיינו טעמא, כיון דכל קיום מצות הצדקה תלוייה בדעת ר"מ דס"ל דאפילו כשאינם עושים רצונו של מקום קרויים בנים, ועי"ז מתקיים הצדקה..." (ראה עוד שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קנט; שיחות חולין של תלמידי חכמים פ"י ועוד).
