נושא:
נחלקו התנאים בסוף משנתינו באופן כתיבת שטר בירורין, כלומר שטר המפרט את הטענות של שני הצדדים בבית הדין. תנא קמא סובר שכותבים שטר אחד שכולל את טענות שני הצדדים. רשב"ג סובר שכותבים שני שטרות נפרדים. כל שטר מכיל את הטענות של צד אחד וניתן לאותו הצד. ניתן לראות כאן דיון במושגי היסוד של תפקיד בית הדין, ו"הטרמה" למסכת סנהדרין.
שאלות תג"ל:
מהן הסברות העומדות מאחורי מחלוקת זו?
הסבר דרך תג"ל:
ניתן להסביר שתי גישות שונות להבנת המעמד של טענות הצדדים בבית הדין. גישות אלה משקפות גם הן שתי גישות לתפקיד בית הדין בכלל.
גישה אחת אומרת שתפקיד בית הדין הוא למצוא פתרון הוגן בסכסוך בין שני צדדים. כל צד עומד על שלו. בעלי הדין מתנגשים, ותפקיד בית דין לעשות סדר ביניהם. בעצם, זהו תפקיד חברתי. זוהי התשתית לעמדתו של רשב"ג שכותבים שני שטרות נפרדים, שטר לכל צד עם הטענות שלו.
לעומתו, תנא קמא רואה את התפקיד של בית דין בצורה שונה - להכריע וליישם במציאות זו את דין התורה המתאים לסיטואציה זו. הטענות אינן "נשק" בידי כל צד. אלא הן "חומרי הגלם" שבית הדין משתמש בהם כדי לברר את דין התורה במקרה מסוים זה. אפשר לומר שתפקיד בית דין הוא רוחני , מה אומרת התורה? מה רוצה הקב"ה?
לכן, לדעת תנא קמא כותבים שטר אחד המכיל את כל הטענות שנטענו בבית הדין.
מה אתה חושב?
איך דברינו כאן מתיישבים עם הסבר הסוגייה דף קסח, עמוד א - "טעמא דרשב"ג דאמר ליה לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי, דדמית עלי כי אריא ארבא" ?