הגשת כתבי טענות
הרב דב קדרון
בבא בתרא קסז ע"ב
במשנה נאמר שאין כותבים שטרי בירורין לבעלי דין אלא מדעת שניהם, ואחד הפירושים לכך בגמרא הוא שסופרי הדיינים היו כותבים את טענות אנשי הריב כדי שלא יהיו טוענים חוזרים וטוענים, ועל פי אותן טענות פוסקים הדיינים את דינם (היינו כתיבת פרוטוקול), ומכאן למד הנמוקי יוסף שאין כופים לשום אדם שיתן טענתו כתובה אפילו לבית דין וכל שכן לבעל דינו.
אמנם כיום הנוהג הוא ששני הצדדים מגישים מראש כתב תביעה וכתב הגנה, אולם בעל שו"ת עשה לך רב (חלק ה סימן מא) כותב שמשפט התורה בעיקרו ויסודו הוא: שמע בין אחיכם, לא על - ידי עורכי - דין מורשים, ואז, ושפטתם צדק. שמיעת הטענות מפיהם של בעלי - הדין עצמם, שלא באמצעות עורכי - דין, ולא באמצעות כתבי - תביעה והגנה, הערוכים מראש על ידי מומחים, היא ערובה נאמנה לבירור צודק של הדין, ולהוצאת משפט אמת לאור.
משום כך יש דיינים בבתי הדין שלא קוראים את כתבי הטענות לפני הדיון, כי הם רוצים לשמוע ישירות מבעלי הדין את טענותיהם בעל פה, ונוהג זה מקבל משנה תוקף לגבי כתבי טענות שנכתבים על ידי עורכי דין מקצועיים שנוהגים להגזים ולתאר בתיאורים מבהילים ולפעמים אף כותבים דברים שלא היו, ואילו היו הדיינים מושפעים מתיאורים אלה לא היה דינם דין אמת.
למרות זאת, דיין שיכול לקרוא מראש את כתבי הטענות, ולהבדיל בין האור ובין החושך ובין הבר ובין התבן, ולהבין מתוכם את עיקר המחלוקת שבין בעלי הדין בלי להיות מושפע על ידיהם, יכול לזרז על ידי כך את הדיונים ולחסוך זמן ועוגמת נפש מבעלי הדין, כפי שאכן נוהגים כמה דיינים, ואשרי חלקם.