ירושה ומחויבות למזונות

נושא:
סוגייתנו ממשיכה ומפתחת את הדיון על היחס שבין תקנות חכמים שמשנות את סדרי הירושה לטובת מזונות ליתומות לבין הסדר המשפחתי של הירושה שבתורה.
כאמור, זה עוד פן של הדיון על היחס שבין הערך של שמירה על מבנה המשפחה והמשכיותה בעתיד, אל מול הערך של מילוי הצרכים הבסיסיים כאן ועכשיו. 

שאלות תג"ל:
האם זכות הבנות למזונות בנכסים מועטין עוקרת מיסודו את הסדר המשפחתי של התורה כפי שהוא מתבטא בדיני הירושה?

הסבר דרך תג"ל:
הסוגיה מכריעה לטובת הדעה שגם נכסים מועטין "ברשות יורשים קיימי". לכן, אומר רבי יוחנן: "יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין, מה שמכרו - מכרו".
לעמדה זו השלכה נוספת: נכסים מועטין שנתרבו- ברשות היורשים השביחו, והיורשים הם שזכו.
אם כן, הערך של שמירה על סדרי הירושה, השמירה על הסדר המשפחתי, "למשפחותם לבית אבותם" נשמר גם כאשר בפועל הבנות ניזונות מן הירושה, והבנים לא לוקחים כלום.
חכמים רואים ערך בקיום סדרי הירושה של הבנים ברמה העקרונית, גם כאשר בפועל היורשים לא יורשים.
בעצם, גם כאשר חכמים מתקנים תקנות בעניין "מזונות", ושוללים את זכות היורשים - הם עדיין נזהרים לשמור על סדרי הירושה העקרוניים. הם מאזנים בין הערך של סדרי הירושה ושל "למשפחותם לבית אבותם", בין הערך של המשכיות המשפחה לדורותיה, לבין סיפוק הצרכים הבסיסים של מזונות אלמנה ויתומות.