ירושה ומחויבות למזונות

נושא:
אחרי הדיון בדפים הקודמים על האפשרות של המוריש לשנות סדרי ירושה, סוגייתנו דנה בתקנות חכמים שמשנות סדרי ירושה. יש כאן בירור על היחס בין הסדר המשפחתי של הירושה לבין תנאי כתובה של חיוב מזונות לבנות.
נחלקו אדמון וחכמים אם בנים זוכים במזונות בנכסים מועטין.
זה דיון על איזון בין הערך של שמירה על המשכיות המשפחתית לעתיד לבין הערך של מילוי צרכים בסיסיים כאן ועכשיו.

שאלות תג"ל:
מהו המסר המרכזי של המשנה קלט, עמוד א "הניח בנים גדולים וקטנים..."?
במה נחלקו אדמון וחכמים?

הסבר דרך תג"ל:
המשנה (קלט.) מדגישה את הערך של שמירה על סדרי הירושה, על הסדר המשפחתי -  "למשפחותם לבית אבותם". רק בנות ניזונות מכוח תנאי כתובה (ראה קלא:) ורק במקום בנים. במצבים אחרים - נשמר סדר הירושה.
אדמון וחכמים נחלקו במשנה (קלט:) האם יש לבנים מזונות בנכסים מועטין. אדמון סובר שגם לבנים יש מזונות בנכסים מועטין. בעצם, למה לא?
חכמים סוברים שלבנים אין מזונות. לדעתם, נתינת מזונות משבשת את סדרי הירושה, את מערכת היחסים של ירושה, של המשכיות. מזונות לבנים הופכים את הבנים הממשיכים לנתמכים. חכמים מתקנים תקנות של מזונות מתוך זהירות ושמירה על סדרי הירושה. הם מאזנים בין הערך של סדרי הירושה, של "למשפחותם לבית אבותם", של המשכיות המשפחה לדורותיה, לבין סיפוק הצרכים הבסיסים של מזונות אלמנה ויתומות.