מהי סמכות בית הדין הגדול?

הרב דב קדרון

בבא בתרא קלח ע"ב

בגמרא נאמר כלל: "בית דינא בתר בית דינא לא דייקי", כלומר בית דין שפסק דין מסוים, לא יבוא בית דין אחר ויבדוק אם פסקו נכון, וכך נפסק להלכה ברמב"ם (עדות ו, ה):

ולעולם אין בית דין בודקין אחר בית דין אחר אלא מחזיקין אותו שהן בקיאין ולא יטעו.

על בסיס הדברים הנ"ל היו שפקפקו במוסד בית הדין הגדול לערעורים שקיים במדינת ישראל, שתפקידו הוא לבדוק האם בתי הדין האזוריים טעו בפסק דינם.

כמה הסברים נאמרו מדוע יש תוקף וסמכות לבית הדין הגדול לשנות את פסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי, ביניהם: א. הרשב"א (בתשובה סימן אלף קמט, והסכימו איתו עוד פוסקים אחריו) כתב שבזמן הזה שלא בקיאים כל כך בדינים צריך לבדוק האם לא טעו הדיינים, כלומר שדברי הגמרא נאמרו רק בזמנם אבל לא בזמננו. ב. כיוון שתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים קובעות שיש סמכות ערעור לבית הדין הגדול, על דעת כן הצדדים מתדיינים ועל דעת כן פוסק בית הדין האזורי, שיוכל פסק הדין להתבטל או להשתנות על ידי בית הדין הגדול (כך מובא בפד"ר כרך י עמ' 180).

עם זאת יש עדיין עניינים שונים שיש בהם מחלוקות בקשר לסמכות בית הדין הגדול, כמו למשל הסברה שיש אפשרות לבטל פסקי דין בדיני ממונות ואישות, אך לא בנושא של מעמד אישי, שהוא בגדר הוראת איסור והיתר (וכמו שפסקו בזה ביה"ד הגדול בתיק מס' 42 - תשט"ז), ויש הסבורים שגם בנושאים אלה הערעור אפשרי (פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ה עמוד קצט).