הנאה מהמצוה
עבודה זרה דף יא ע"א
"אמר להו:
מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ!
שנאמר: (תהלים קכא, ח) ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
איגיור".
משמעות הדברים שיש במזוזה מעלה שה' שומר באמצעותה את דיירי הבית.
וקשה, הרי כתב הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה, ד:
"מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ...
אבל אלו שכותבין מבפנים...
שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה,
אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם".
משמעות דבריו, שזו סכלות להתייחס למזוזה כגורמת הנאה לבני הבית ושומרת עליהם.
קושיה זו הביא הכסף משנה:
"כתב הרמ"ך דבמסכת ע"ז משמע מהא דאמר אונקלוס לגונדא דרומאי כי הקדוש ברוך הוא עושה המזוזה לשמור ישראל מבחוץ. ויש לדחוק דאונקלוס הוא דאמר להו לאחשובינהו לישראל עכ"ל".
לדברי הרמ"ך אכן דברי אונקלוס הם דברי סכלות לדעת הרמב"ם, ולא נאמרו אלא לשעתו להרשים בהם את אותם המתגיירים.
אמנם הוא מודה שזה דוחק, כי לא היה לגמרא לספר ולהנציח את דבריו אלו לדורות אם אין בהם מן התבונה.
עוד הקשה הכסף משנה בהמשך דבריו:
"ואין זו טענה דהא בפרק הקומץ (דף ל"ג:) גבי מזוזה צריך להניחה בטפח הסמוך לר"ה אמר רב הונא מ"ט כי היכי דתנטריה".
כלומר שלדברי אותה גמרא לכתחילה מקפידים להניח את המזוזה במיקום שישפר את השמירה.
וכן בעוד מקומות מצאנו התיחסות של חז"ל לתועלת מהמצוה:
במסכת מנחות דף לג ע"ב:
"אמר רבי חנינא: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם - מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקב"ה אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: (תהלים קכ"א) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך".
במסכתות מנחות דף סב ע"א וסוכה דף לז ע"ב:
"מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים.
אמר רבי יוסי בר רב אבין, זאת אומרת: שירי מצוה מעכבים את הפורענות, דהא תנופה שירי מצוה היא, ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים.
אמר רבה: וכן לולב".
בירושלמי מסכת ברכות פרק א ה"א:
"רבי הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב בשביל להבריח את המזיקין".
מכח הקושיה מסיק הכסף משנה:
"לכך צריך לומר דאין הכי נמי שהמזוזה שומרת הבית כשהיא כתובה כתקנה, לא המלאכים הכתובים בה מבפנים, וגם אין הכוונה בעשייתה לשמור הבית, אלא צריך שיכוין לקיים מצות הקדוש ברוך הוא וממילא נמשך שתשמור הבית".
כלומר שהרמב"ם אינו מתנגד אלא לאלו שאינם מתייחסים כלל למצוה כאל מצוה, אלא כאל קמיע בלבד.
וכן כתב בביאור דברי הרמב"ם בשו"ת חתם סופר חלק ד סימן צ:
"מי שמכוין בקביעתה לקיים מצות עשה שציונו ה', וסובר שאין בזה אלא שמירה {כלומר, שיודע שיש בזה יותר מאשר שמירה בלבד} - לא נאמר שלא יצא ידי חובתו, שא"כ רוב ישראל אינם יוצאים ידי חובת מזוזה".
