מדוע ראוי להיקבר בקבר משפחתי?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קיב ע"א
נאמר בספר יהושע (כד, לג): "וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם", כלומר שלפינחס בן אלעזר הייתה גבעה שלא ירש מאביו, אלעזר, אלא הגיעה לבעלותו באופן אחר, וזו הייתה ירושה שהוא ירש מאשתו.
אביי מסביר שלא ייתכן שפינחס קנה את הגבעה הזו, כי אילו קנאה היה צריך להחזירה ביובל ואז היה אביו, אלעזר, קבור במקום שלא שייך למשפחתו.
הגרז"נ גולדברג זצ"ל (בקובץ דרך כוכב מיעקב קובץ ד' ע' ל) כתב שיש להבין מדוע אין זה ראוי שצדיק יהיה קבור בקבר שלא שייך לו.
וביאר על פי הנאמר במסכת סנהדרין (מז,ב) שמת שנקבר בקבר שאינו שלו מותר לפנותו, וטעם הדבר הוא שאין בעל הקרקע חייב להפסיד ממונו, כי גמילות חסדים היא מצווה בגופו ולא בממונו.
מכיוון שמי שקבור בקבר שאינו שלו נתון בסכנה שיפנוהו מקברו, ופינוי המת מקברו גורם למת חרדת הדין, כמו שנפסק (בשולחן ערוך יו"ד סימן שס"ג) וכפי שמבארים הט"ז והש"ך (שם סק"א): "שהבלבול קשה למתים מפני שמתיראין מיום הדין, וזכר לדבר "ישנתי אז ינוח לי", ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני לעלות.. ", לכן היה פשוט לאביי שלא ייתכן שאלעזר בן אהרן היה קבור במקום שלא היה שייך למשפחתו.
