הרושם של ההוה אמינא
הרב דב קדרון
בבא בתרא קט ע"ב
יהונתן בן גרשם, נכדו של משה רבנו ע"ה היה צריך פרנסה ולשם כך נעשה כומר לעבודה זרה.
היו שתמהו: איך קרה כדבר הזה לבן בנו של משה רבנו, והסבירו על פי מה שנאמר במכילתא (יתרו מסכתא דעמלק פ"א) על הפסוק (שמות ב, כא): "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ", שיתרו, שהיה אז כומר לעבודה זרה, הכריח את משה להתחייב שהבן הראשון שייולד לו יהיה לעבודה זרה, ומשה הסכים לקבל את התנאי.
אכן זה עצמו תמוה, ואיך יקבל עליו משה דבר כזה וחלילה לו מלהסכים לכך. בעל הטורים כתב כי ידע משה שיחזיר את יתרו למוטב, וכמו שעשה בסוף שנתגייר, ומכל מקום נענש בזה שבן בנו נעשה כומר לעבודה זרה.
בעל הספר עלי תמר (ברכות ט, ב) כתב שאף שלא היה ספק למשה שיתגייר יתרו, וממילא לא ידרוש ממנו לקיים את התנאי, מכל מקום אנשים חשבו כאילו הייתה לו הוא אמינא בזה, ואף הרושם של הוה אמינא של משה רבינו אינו הולך לאיבוד וגרם לדבר התמוה הזה.
הוא מוסיף שהיה מנהג בין החסידים בפולין שלא לומר תחנון בט"ז וי"ז באדר, וגם לעשות בימים אלו מעין משתה של פורים מפני שיש הוה אמינא בגמרא (מגילה ב,א) שניתן לקרוא את המגילה בימים אלו, וסברא שנזכרת בגמרא, אף שנדחתה, אינה הולכת לאיבוד ועושה רושם.
