פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
שורפין על המלכים. עוקרין על המלכים
במסכת שבת (ל, א) מובא שדוד המלך הסתלק בשבת קודש בהיותו בחצירו, ושלמה בנו שלח לשאול בבית המדרש "אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה". ואילו מבית המדרש השיבוהו, "חתוך נבילה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו כיכר או תינוק וטלטלו". והלומדים משתאים על השייכות בין שתי השאלות – מה שייכות יש לאבא שמת ולכלבים הרעבים?
וביאר הגאון רבי חנוך זונדל מווילנא בעל "ענף יוסף" על "עין יעקב" בדרך גאונית. הריא"ף שעל ה"עין יעקב", מקשה מדוע אסור היה לטלטל את דוד המוטל בחמה, והלא היו עליו בגדיו, ואם כן אף שהוא עצמו היה מוקצה, מכל מקום מותר היה לטלטלו אגב בגדיו שאינם מוקצה. ותירץ שהלא מבואר בסוגייתנו ששורפין על המלכים – וכיון ששורפים את בגדי המלך, הרי הם אסורים בהנאה ולכך אף הם היו מוקצה ולא היה שייך לטלטל את דוד אלא על ידי כיכר או תינוק.
ועל פי דבריו ביאר ה"ענף יוסף", שהנה תוספות בבבא מציעא (לב, ב ד"ה מדברי שניהם) מקשים הכיצד נאמר בסוגייתנו שעוקרים על המלכים והלא יש בזה משום צער בעלי חיים, ותירצו שכבוד מלך ונשיא עדיף, וכפי שמצינו בסוגייתנו שאונקלוס שרף על רבן גמליאל בגדים במשקל ע' מנה צורי, ואף שיש בזה משום בל תשחית, אלא שכבוד הנשיא עדיף, והוא הדין שכבוד המלך עדיף מצער בעלי חיים הנגרם לבהמה בעת שעוקרים את פרסותיה.
והוא אשר שלח שלמה לחכמים בבית המדרש, שממה נפשך אינו יודע מה יעשה. שכן אם מותר לטלטל את אביו משום הבגדים שעליו, הרי מוכח שאין שורפים את הבגדים משום איסור בל תשחית. ומשום שבל תשחית עדיף מכבוד המלך. אך אם כן יקשה מה יעשה עם הכלבים, שהרי אין לומר שאיסור מוקצה מדרבנן – נדחה מפני איסור צער בעלי חיים שהוא דאורייתא, שאם כן תקשה קושיית תוספות – היאך עוקרים על המלכים והרי יש כאן צער בעלי חיים, ובהכרח שצער בעלי חיים הוא רק מדרבנן ומשום כן כבוד המלך עדיף. אך אם כבוד המלך עדיף – אם כן בהכרח ששורפים על המלכים, ואם כן בגדיו של אביו מוקצה ואינו יודע מה יעשה וכיצד יטלטלו. והוא ששלחו לו שיטלטל את אביו על ידי כיכר או תינוק ולא על ידי בגדיו.
